take 5, if you want to…

הסצנה:

על מנת להבין את סיפור השיר יש להבין שהשיר ראה אור ב- 1959, עת בה הג’אז כבר לא נוגן על הבמות הגדולות. הוא נדחק ממקומו על ידי הרוק שסחף את העולם ושימש כמוזיקת הריקודים. גחלת הג’אז המשיכה ובערה במועדונים אפופי עשן בהם מביני עניין המשיכו להאזין וליהנות מהנעימות המורכבות.

אם כך, השאלה המתבקשת היא כיצד שיר כה מורכב הצליח לפרוץ לתודעה הציבורית ואף להישאר רלוונטי עד היום? כיצד השיר הפך למוכר ואהוב על כל הדורות שבאו אחריו? על שאלה זו ננסה לענות בספר זה.

על המבצעים:

עתה, נכיר את הנפשות הפועלות. פול דזמונד, מלחין השיר, הראה עניין במוזיקה כבר בילדותו. הקריירה המתפתחת שלו נראתה מבטיחה, אך עמדה בסימן שאלה יחסית בתחילת דרכו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. פול גויס לצבא ושרת בלהקה צבאית. בשנת 1944, ביצע אודישן לדייב ברובק, דייב השאיר רושם עמוק על פול.

הדמות החדשה, דייב ברובק, גם בעלת היסטוריה ארוכת שנים של נגינה. בילדותו אימו הייתה מורה לפסנתר, הדבר הוביל לכך שלא היה מוכן ללמוד פסנתר בשום צורה מסורתית. דייב ניגן על פי שמיעה בלבד ולא ידע קריאת תווים. בלימודיו במכללה ללימודי מוזיקה אחד ממוריו גילה על כך ורצה לסלקו. מספר מורים אשר הכירו את דייב נחלצו לעזרתו ולא נתנו לכך לקרות בגלל הכישרון הרב שהפגין.

לבסוף החליטו השניים להקים את רביעיית דייב ברובק, לאחר תום המלחמה, בשנת 1951. אחרי שמונה שנים של פעילות הלהקה דייב החליט כי הגיע הזמן לשנות משהו. הוא שם לב שבניגוד למלודיות המשתנות והמורכבות, המקצב עליהן הן מנוגנות ברוב המקרים לא משתנה. האלבום “TIME OUT”, בו גם פורסם השיר “TAKE FIVE”, שם לעצמו למטרה לשנות ולרענן את המקצבים בהם מנוגנים שירי הג’אז. באלבום לכל שיר יש מקצב שונה. להשפעות המקצב נצלול לעומק בהמשך ספר זה.

השיר המדובר נכתב ע”י פול עצמו והוקלט לראשונה ע”י הרביעייה המקורית.  במשך השנים הארוכות מאז נכתב הוקלט השיר פעמים רבות ע”י אמנים אחרים, אשר חוו הצלחות גדולות עם השיר, אך ההקלטה המקורית עודנה מושמעת.

לאחר עבודת ההכנה שביצענו הגיע הזמן לשמוע את השיר בפעם הראשונה. לפנינו הגרסה המקורית – אינסטרומנטלית- ללא מילים. לדעתי ניתן להבין את המשיכה המידית שהשיר מייצר גם ללא המילים. אני מזמין אתכם לקחת חמש דקות הפסקה וליהנות מהמוזיקה.

הכותרת:

לפני שניכנס לעובי הקורה נקדיש רגע לשיח בנושא הכותרת: “take 5"

ברובד הראשון של הכותרת נמצא הביטוי באנגלית “קח 5”- משמעו, קח הפסקה קצרה, קח מנוחה. במנוחתו של הנגן- בוחר הנגן דווקא להמשיך באלתור ולנגן. אולי הוא לוקח הפסקה מעבודה על יצירה מובנת ומתוכננת שאותה הוא לומד ואולי הוא לוקח הפסקה מהעבודה בה הוא עוסק במהלך היום. במנוחתו של העובד הוא ודאי ירצה לשמוע נעימה קלילה לשחרר את ראשו מהעבודה הקשה בה הוא עוסק.

ברובד השני שם השיר מתייחס לקצבו. השיר נכתב במשקל חמש רביעיות, מקצב לא קונבנציונלי במוזיקה המערבית. בכותרת השיר נדמה שהמלחין כותב לנגן- “הנה, קח 5- ואלתר עליו”. ניתן להגיד שהשיר היה הראשון שפרץ לתודעה הציבורית המערבית במקצב זה.

את מלוא משמעות והרובד האחרון של השם אנו למדים מהמילים שנכתבו לו מאוחר יותר ע”י דייב ברובק ורעייתו.

במילים נכתב על נערה עסוקה, ועל הדובר העובר שם בדרך לעבודתו. העובד יוצא מגדרו לעבור שם בכל יום ובכל זאת הוא לא מקבל יותר מחיוך דיסקרטי ומבט. משאלת ליבו של העובד היא שהנערה היפה תיקח הפסקה מיומה ותתייחס אליו. האם סיפור של נערה המתעלמת מדובר המייחל ליחס נשמע מוכר? אם לא אני מזמין אתכם לספר מצוין זה בנושא הנערה מאיפנימה

המוזיקה המובנת והקצבית מכניסים את השומע לאווירה של שגרה יומיומית. האלתורים המופלאים הזורמים לאורכו שולחים אותנו למחשבותיו החולמניות של הכותב בנוגע לנערה, על רקע אותו מקצב תמידי.

המקצב:

המקצב, הגרוב, הסווינג, הנשמה של השיר. שיר זה כפי שציינתי נכתב במקצב לא שגרתי,5/4. המקצב האי זוגי יוצר תחושה של אי סימטריה בכל תיבה, משמעות המקצב היא שהמוזיקה מחולקת לתת חלוקה של חמש ‘נקישות’ והמודגשות מבינהן במקרה זה היא הראשונה והרביעית. המוזיקה המערבית שאנחנו רגילים אליה מולחנת במקצב 4/4 שבו אנחנו רגילים לתת את הדגשים במרווחים שווים. המקצב של 5/4 היה, בזמן כתיבת השיר, חדש לאוזניים מערביות. המשקל המוזיקלי הזה היה נפוץ באפריקה, אסיה, ארצות הבלקן ואמריקה הלטינית. הדגשים הלא שגרתיים יצרו אצל השומע המערבי בזמנו תחושה של ערנות וסקרנות, המשולבת באי נוחות מסוימת, כמיהה לחזור למקצב המוכר.

השיר משחק עם היכולת שלנו לשחזר את הקצב (innate toe-tapping ability) וגורם לחלקים במוח האחראים על מקצב לעבוד. האתגר והסקרנות השלובים בעניין מגרים אותנו להמשיך בהאזנה עד לסוף השיר.

בימנו מקצבים כאלו נפוצים יותר מבעבר ולכן ,למרות שהמקצב  מעניין ולא שגרתי, הוא אינו זר לנו או משונה לאוזננו. למרות זאת המקצב יוצר עניין בשיר ומושך את השומע המסוקרן גם בימינו, כיוון שהוא מבין כי יש כאן משהו דומה למה שהוא רגיל לשמוע אך בכל זאת שונה ומיוחד.

קאברים:

מרגע יציאת השיר היה ברור כי מדובר יצירה שעומדת להפוך לעמוד טווח בעולם הג’אז, דבר הידוע כ’סטנדרט’ של הג’אנר. אף אלך צעד נוסף ואגיד כי הוא נבנה לכך. המקצב הקבוע של השיר וההתקדמות הקלאסית שלו גורמות לכך שיהיה מתבקש להשתמש בו כבסיס לפיתוח ולאלתור, וכמוני חשבו יוצרים רבים.

במרוצת השנים יצאו לשיר מעל ארבעים גרסאות כיסוי. גרסת הכיסוי הראשונה שהתפרסמה הייתה של קארמן מקריי בשנת 61. קארמן הופיע עם המילים שדיויד ברובק ואשתו כתבו לשיר. הגרסה נחלה הצלחה משמעותית והוסיפה לנצחיותו של השיר.

השיר בוצע על במות רבות בגרסאות כיסוי שונות ומגוונות. אבחר לשתף גרסה פחות מוכרת שביצע אל ג’אראו על במה ב-1976. בגרסה אל מספר את השיר וממחיש כיצד הריתמיקה וההרמוניות מתחברות עם המשמעות של השיר. בנימה אישית רק אחרי ששמעתי את ביצועו של אל הבנתי את משמעותו של השיר במלואה.

אז מכך, מהו סודו של השיר? מדוע הצליח כל כך?

אני טוען שסדו לא חבוי במרכיב אחד, אלא בשילוב נדיר של מספר מרכיבים בהם נגעתי במהלך הספר. המקצב, הקלות שבאלתור, הנימה הנעימה ומגוון גרסאות הכיסוי שהתפרסמו לאורך השנים. כל המרכיבים הללו יוצרים גרוב חזק ביותר ויצירה ששואבת את המאזין אליה.

אם זאת, בנימה אישית, עלי להגיד שהאנושיות שבו היא שמשכה אותי להאזין לשיר שוב ושוב. מבחינתי הגרסה המקורית של השיר, ללא המילים, תופסת את המהות של האדם העובד בצורה מושלמת. המקצב לפיו הוא חיי את חייו מהיר וקצבי. על רקע זה הסיפור והנפש מגיעה בצורת הסולואים. מעיין מורכבות פשוטה והרמונית שאת כולה ניתן לסכם להפסקה של חמש דקות.