“תזאוס הגיבור וחוט הצמר האדום”/ גיא חלן

סיפור “תזאוס הגיבור וחוט הצמר האדום” מספר על תזאוס האמיץ שנלחם במינוטאורוס. בטח עכשיו אתם שואלים את עצמכם מי זה בכלל מינוטאורוס?

מינוטאורוס הוא חצי איש וחצי פר. הוא הבן של המלך כרתים והמאכל האהוב עליו הוא בשר חי של בני אדם.

בגלל שמלך כרתים התבייש במינוטאורוס הוא שלח אותו למבוך שאי אפשר לצאת ממנו,

ומידי פעם הכניס לו את המאכל האהוב עליו.

והנה הגיע תורו של תזאוס להיכנס למבוך, תזאוס החליט שהוא לא מתכוון להיות ארוחה של מינוטאורוס אז הוא התאמן והתאמן עד שהפך בלתי מנוצח ובלי לשים לב הגיע היום להיכנס למבוך.

לפתע ראתה אריאדנה בתו השניה של מלך כרתים את תזאוס והתאהבה בו.

אבל בעיה אחת תזאוס לא הצליח לפתור. אחרי שיהרוג את מינוטאורוס איך יצא מהמבוך ?

אז אריאדנה הביאה לתזאוס חוט צמר אדום שיניח בתחילת המבוך וימשיך למשוך אותו. וכך שהגיע הזמן לצאת מהמבוך ידע את הדרך עד ליציאה.

וכמובן שבתחילת המבוך חיכתה לו אריאדנה.

סיפור פרספונה- מאת אופק שלו אטלס

הסיפור “סיפור פרספונה” מספר על אל ששמו האדס הוא מלך העולם התחתון-ארץ המתים. האדס היה קנאי לעולם שמעליו,האדס התבונן למעלה וראה נערה יפה ומאושרת בחלקה. שמה היה פרספונה. האדס רצה שהיא תהיה מלכתו,

האדס עלה לעולם שמעליו עולם פרחוני,צבעוני ויפה תואר. הוא רכב על כרכרתו להר-האולימפוס ודרש מזאוס (מלך העלים) לתת לו את פרספונה לכלה. זאוס לא היה

יכול סתם להסכים בלי להכעיס את דמטר אמא של פרספונה.

דמטר  היא מאוד חשובה לעולם היא זאת שמפריחה את הפרחים והיא גורמת לפירות להתבשל.

זאוס החליט שהוא אומר להאדס שעוד זמן מה אבל אתה צריך סבלנות,האדס לא ידע בדיוק מה לעשות הוא החליט שהוא חוזר לעולם המתים. האדס חיכה כמה ימים ארוכות …

פתאום הוא קם עלה על כרכרתו רכב למעלה לעולם חטף את פרספונה.

שנוגע לדמטר שביתה נעלמה היא יישר רצה לחפש אותה .שאלה אנשים ברחובות הכל את כולם היא שאלה אבל כלום לא עזר. דמטר הייתה כעוסה ולא מרוצה .

היא נתנה עוד הזדמנות יצאה לחפש וראתה אל אחד ,האל אמר לה :” ראיתי את האדס יורד עם פרספונה לעולם המתים” דמטר לא ידעה מה לעשות.היא הבטיחה שעד שפרספונה לא תחזור היא לא תפריח את הפרחים,היא לא תבשיל את הפירות היא תעשה נזק . בני האדם כעסו אין להם עכשיו אוכל ופרנסה .

זאוס שלח את בנו הרמס לשכנע את אחיו להחזיר את כלתו. הרמס שכנע את האדס במילים יפות ונוגעות לליבו. פרספונה חזרה לעולם שלה הפרחים חזרו לפרוח הפירות הבשילו ובני האדם היו מרוצים.

סיפור ארוס ופסיכה- אור יעקוב

תקציר סיפור

היה הייתה פעם אישה בשם פסיכה, היו לה שתי אחיות גדולות, שלושתן היו יפות, לעומת שתי אחיותיה פסיכה הייתה היפה מביניהן והביאו לה מתנות וזרי פרחים, נתנו לה את השם “מלכת האהבה” שזה היה השם של אפרודיטה. אפרודיטה כעסה: “איך הם מעיזים לעלות מנחות לבת אנוש? אני חייבת לראות יפהפייה זו במו עיני.” היא ראתה אותה והוכתה בקנאה וצרות עין.אפרודיטה נשבעה לגרום סבל לפסיכה. אחרי זה איש מעולם לא אהב את פסיכה, ואחיותיה נישאו ואת פסיכה אף אחד לא רצה, הוריה המיואשים נועצו באוראקל של אפולו בדלפי. הוא אמר:” מישהו מחכה לה על פסגת ההר השאירו פסיכה שם והוא יקח אותה”, וזה מה שהוריה עשו הם השאירו את פסיכה על הר והלכו, והיא נשארה על פסגת ההר, רועדת. ואז היא שמעה שמישהו לוחש לה משהו:” אל תחששי קפצי מהר ואני אתפוס אותך”, היא פחדה אבל חשבה שהקול נשמע ידידותי וקפצה, היא הרגישה שמשהו תופס אותה ומרים אותה למעלה ואז מוריד אותה על מיטה רכה כמשי ונרדמה. בבוקר שהתעוררה היא ראתה שהיא בארמון אבל בעלה לא היה שם. החשכה ירדה ופסיכה חיכתה לבעלה ככה בילתה פסיכה כל לילה עם בעלה הסודי. אולם הוא עזב תמיד לפני שהיה מספיק כדי שיראו אותו בסוף פסיכה נשברה וביקשה לראותו, הוא אמר:” אל תבקשי זאת אם  תראי אותי או תדעי את שמי נצטרך להיפרד. בטחי בי והכל יסתדר בטוב”. פסיכה נאלצה להסתפק בכך. היא הייתה מאושרת בארמון עד ששכחה במשך שבועות רבים שלמשפחתה אין מושג על קורותיה. אז ביקשה שיביאו אותה לבית הוריה כדי לספר להם על חייה החדשים, הרוח הרימה אותה והביאה אותה לבית הוריה, הם שמחו לראותה, היא סיפרה להם על חייה בארמון ועל בעלה הטוב בעולם. אחיותיה שאלו:” מי זה איך הוא נראה?”פסיכה הודתה שמעולם לא ראתה אותו, אחיותיה קינאו בה בגלל הארמון, הן אמרו לה:”בטח בעלך הוא איזה מפלצת או נחש שמדבר אליה בקול מתוק ובסוף הוא יאכל אותה”. פסיכה נעשתה עצובה והיא כל כך שמחה שהיא הייתה צריכה לעזוב. שהגיעה לביתה היה כבר חשוך ופסיכה חיכתה לבעלה, שהיא הייתה בטוחה שהוא ישן היא הדליקה מנורת שמן ובדקה מי זה בעלה, היא נגשה על קצות האצבעות אל מיטתו. ומי ששכב שם לא היה נחש או מפלצת זה היה האל ארוס, בנה של אפרודיטה. פסיכה הורידה קצת יותר מידי את מנורת השמן והשמן נשפך על כתפו של ארוס, הוא התעורר במהירות והבחין בה. “פסיכה” קרא,”למה לא בטחת בי? אהבה וחשדנות אינם יכולים להיות ביחד!” והוא פרש את כנפיו ונעלם. באותו לילה פסיכה לא הפסיקה לבכות עד שנרדמה בארמון והתעוררה בביתה הישן. שנודע למשפחתה על הבעל שאיבדה אחיותיה שמחו ואמרו לעצמן:” ארוס יכול לאהוב אותי”. אחרי כמה ימים פסיכה הלכה לארמון של אפרודיטה וביקשה:” בבקשה סלחי לי”, אפרודיטה שמחה שיריבתה מתחננת אליה שתיתן להיות עם ארוס, אז נתנה לה עבודה:” את צריכה למיין את הגרעינים שבאסם עד הערב”, בערב שאפרודיטה באה לבדוק אם פסיכה הצליחה למיין את כל הגרעינים והיא זעמה בגלל שהיא הצליחה למיין הכל. למחרת אמרה האלה:” עברי את הנהר והביאי לי מצמר הכבשים הזהובות הרועות על הגדה השנייה”. שהגיעה היה משהו שלחש לה את זה:” היזהרי, הכבשים הן פראיות, הן יקרעו אותך לגזרים אם תחצי עכשיו, חכי עד שהעדר ינמנם בצהריים ורק אז אספי את הצמר”, שהביאה לאפרודיטה את הצמר אפרודיטה הייתה כבר ממש ממש זועמת, “רדי לארץ המתים” ציוותה .” בקשי מפרספונה לשים מעט מיופייה בקופסה הזו, כדי לתקן בעזרתו את הנזק שעשית”, פסיכה ישר חשבה שצריך למות בשביל לעלות לארץ המתים ואז שוב הלחש הגיע ואמר:”אל תהיי כה מהירה ככה לעולם לא תחזרי”. הוא כיוון אותה למערה שהוליכה אל העולם התחתון והסביר לה איך לחצות את הנהר סטיקס שהקיף אותו, ואיך לעבור את קרברוס,הכלב בעל שלושה ראשים שחסם את הדרך. “אבל אל תציצי בקופסה”. פסיכה פעלה בהנחיות של הקול והתקבלה במאור פנים של פרספונה. ארוס שבמשך כל הזמן הזה שמר על פסיכה מרחוק, מיהר לאולימפוס.” רחם עלינו זאוס,”התחנן. זאוס שלח את הרמס להביא את פסיכה משנתה ולהביאה להר אולימפוס. על האולימפוס הגיש לה זאוס גביע נקטאר, משקה האלים. “שתי מן המשקה ותהפכי לבת אלמוות”.

ארוס ופסיכה- אלה לזר

תקציר סיפור

היה הייתה פעם אישה בשם פסיכה, היו לה שתי אחיות גדולות, שלושתן היו יפות, לעומת שתי אחיותיה פסיכה הייתה היפה מביניהן והביאו לה מתנות וזרי פרחים, נתנו לה את השם “מלכת האהבה” שזה היה השם של אפרודיטה. אפרודיטה כעסה: “איך הם מעיזים לעלות מנחות לבת אנוש? אני חייבת לראות יפהפייה זו במו עיני.” היא ראתה אותה והוכתה בקנאה וצרות עין.אפרודיטה נשבעה לגרום סבל לפסיכה. אחרי זה איש מעולם לא אהב את פסיכה, ואחיותיה נישאו ואת פסיכה אף אחד לא רצה, הוריה המיואשים נועצו באוראקל של אפולו בדלפי. הוא אמר:” מישהו מחכה לה על פסגת ההר השאירו פסיכה שם והוא יקח אותה”, וזה מה שהוריה עשו הם השאירו את פסיכה על הר והלכו, והיא נשארה על פסגת ההר, רועדת. ואז היא שמעה שמישהו לוחש לה משהו:” אל תחששי קפצי מהר ואני אתפוס אותך”, היא פחדה אבל חשבה שהקול נשמע ידידותי וקפצה, היא הרגישה שמשהו תופס אותה ומרים אותה למעלה ואז מוריד אותה על מיטה רכה כמשי ונרדמה. בבוקר שהתעוררה היא ראתה שהיא בארמון אבל בעלה לא היה שם. החשכה ירדה ופסיכה חיכתה לבעלה ככה בילתה פסיכה כל לילה עם בעלה הסודי. אולם הוא עזב תמיד לפני שהיה מספיק כדי שיראו אותו בסוף פסיכה נשברה וביקשה לראותו, הוא אמר:” אל תבקשי זאת אם  תראי אותי או תדעי את שמי נצטרך להיפרד. בטחי בי והכל יסתדר בטוב”. פסיכה נאלצה להסתפק בכך. היא הייתה מאושרת בארמון עד ששכחה במשך שבועות רבים שלמשפחתה אין מושג על קורותיה. אז ביקשה שיביאו אותה לבית הוריה כדי לספר להם על חייה החדשים, הרוח הרימה אותה והביאה אותה לבית הוריה, הם שמחו לראותה, היא סיפרה להם על חייה בארמון ועל בעלה הטוב בעולם. אחיותיה שאלו:” מי זה איך הוא נראה?”פסיכה הודתה שמעולם לא ראתה אותו, אחיותיה קינאו בה בגלל הארמון, הן אמרו לה:”בטח בעלך הוא איזה מפלצת או נחש שמדבר אליה בקול מתוק ובסוף הוא יאכל אותה”. פסיכה נעשתה עצובה והיא כל כך שמחה שהיא הייתה צריכה לעזוב. שהגיעה לביתה היה כבר חשוך ופסיכה חיכתה לבעלה, שהיא הייתה בטוחה שהוא ישן היא הדליקה מנורת שמן ובדקה מי זה בעלה, היא נגשה על קצות האצבעות אל מיטתו. ומי ששכב שם לא היה נחש או מפלצת זה היה האל ארוס, בנה של אפרודיטה. פסיכה הורידה קצת יותר מידי את מנורת השמן והשמן נשפך על כתפו של ארוס, הוא התעורר במהירות והבחין בה. “פסיכה” קרא,”למה לא בטחת בי? אהבה וחשדנות אינם יכולים להיות ביחד!” והוא פרש את כנפיו ונעלם. באותו לילה פסיכה לא הפסיקה לבכות עד שנרדמה בארמון והתעוררה בביתה הישן. שנודע למשפחתה על הבעל שאיבדה אחיותיה שמחו ואמרו לעצמן:” ארוס יכול לאהוב אותי”. אחרי כמה ימים פסיכה הלכה לארמון של אפרודיטה וביקשה:” בבקשה סלחי לי”, אפרודיטה שמחה שיריבתה מתחננת אליה שתיתן להיות עם ארוס, אז נתנה לה עבודה:” את צריכה למיין את הגרעינים שבאסם עד הערב”, בערב שאפרודיטה באה לבדוק אם פסיכה הצליחה למיין את כל הגרעינים והיא זעמה בגלל שהיא הצליחה למיין הכל. למחרת אמרה האלה:” עברי את הנהר והביאי לי מצמר הכבשים הזהובות הרועות על הגדה השנייה”. שהגיעה היה משהו שלחש לה את זה:” היזהרי, הכבשים הן פראיות, הן יקרעו אותך לגזרים אם תחצי עכשיו, חכי עד שהעדר ינמנם בצהריים ורק אז אספי את הצמר”, שהביאה לאפרודיטה את הצמר אפרודיטה הייתה כבר ממש ממש זועמת, “רדי לארץ המתים” ציוותה .” בקשי מפרספונה לשים מעט מיופייה בקופסה הזו, כדי לתקן בעזרתו את הנזק שעשית”, פסיכה ישר חשבה שצריך למות בשביל לעלות לארץ המתים ואז שוב הלחש הגיע ואמר:”אל תהיי כה מהירה ככה לעולם לא תחזרי”. הוא כיוון אותה למערה שהוליכה אל העולם התחתון והסביר לה איך לחצות את הנהר סטיקס שהקיף אותו, ואיך לעבור את קרברוס,הכלב בעל שלושה ראשים שחסם את הדרך. “אבל אל תציצי בקופסה”. פסיכה פעלה בהנחיות של הקול והתקבלה במאור פנים של פרספונה. ארוס שבמשך כל הזמן הזה שמר על פסיכה מרחוק, מיהר לאולימפוס.” רחם עלינו זאוס,”התחנן. זאוס שלח את הרמס להביא את פסיכה משנתה ולהביאה להר אולימפוס. על האולימפוס הגיש לה זאוס גביע נקטר, משקה האלים. “שתי מן המשקה ותהפכי לבת אלמוות”.

מגע הזהב של מידס- אמיתי חדוותי

תקציר הסיפור 

הסיפור “מגע הזהב של מידאס” מספר על מלך שאהב אורחים, סיפורים, וזהב. כל מי שמידאס ראה ליד ארמונו מיד היה מזמין אותו לארוחה. ואחר כך היה יוצא איתו לגינה ומבקש לשמוע סיפור. 

פעם התארח אצל מידאס איש זקן. האיש סיפר סיפורים יפים מאוד, ובין סיפור לסיפור השתולל כמו תינוק מידאס התבונן באיש ושאל מי אתה? מה אתה? זקן או תינוק? במקום לענות, סיפר האיש סיפור: בקצה השני של העולם צומחים שני עצי פרי, מי שאוכל מהפרי הראשון נעשה יותר ויותר צעיר. מי שאוכל מהפרי השני נעשה יותר ויותר זקן, אני אכלתי משניהם לכן אני נראה זקן ומתנהג כמו תינוק ושניהם צחקו ומידאס מזג לו כוס יין. אחרי לילה שלם של סיפורים ויין כם הזקן התינוק להמשיך בדרכו. “אירחת אותי יפה מאוד”, אמר למידאס. “אני אספר על כך לאל דיוניסוס. להתראות.” והלך ונעלם אל היער. 

פתאום הופיע דיוניסוס. דיוניסוס אמר “תביא משאלה – כל משאלה”. מידס אמר זהב כל מה שאני אגע בו יהפוך לזהב. דיוניסוס אמר “מרגע זה כל מה שתיגע בו יהפוך לזהב”. מידס הושיט את ידו ונגע בשולחן, ובין רגע השולחן הפך לזהב! מידס נעשה 

רעב. אחד המשרתים מייד הביא לו אוכל אך ברגע שהכניס את האוכל לפה ה הפך לזהב. למלך מידאס היתה בת שעזרה לו בכל מיני דברים אך ברגע שנגע בא היא הפכה לפסל זהב. אז מידס הבין שהוא עשה טעות גדולה. ופתאום הופיע דיוניסוס, אל היין. מידס קרא “אתה מוכרח להסיר את הכישוף הזה. ראה דיוניסוס שהמלך מתחרט על חמדתו והסיר את הכישוף מידס חיבק את ביתו, נשם את .ריחם של הורדים ולגם כוס יין

האל השנים עשר- רעות בכמן

בסיפור “האל השנים עשר” מסופר על הולדתו של הרמס והפיכתו לאל.

הרמס היה שובב מאוד,והוא גנב דברים:פרות מהרפת של אפולו את החרב של ארס,חגורת הפנינים של אפרודיטה, הקלשון של פוסידון. לאחר מכן האלים הלכו לזאוס להתלונן שנעלמו להם דברים הם גילו שהרמס גנב את כל הדברים והפכו אותו לאל השלוש עשר,זאוס נתן להרמס משימה להיות שליח האלים.

האל השני עשר- הילל חורש

האל השנים עשר- אורי צרור

האל השנים עשר- אדר ניר

מאה עיניים- טליה אזולאי

תקציר הסיפור: 

בסיפור מסופר על זה שזאוס שיוצא עם נערה יפה ואשתו הרה לא אוהבת את זה, יום אחד הרה החליטה לעקוב אחרי זאוס. היא ראתה את זאוס עם עגלה (גדי קטן) והיא מגלה שהיא הנערה היפה!!! היא מחליטה לחטוף את העגלה והיא הולכת ונותנת אותה לארגוס עוזרה הנאמן, בראשו היה 100 עינים! שלא עצם אותן לעולם.

ארגוס הבטיח שישגיח על העגלה. אחרי מעט זמן הגיע הרמס (אל הגנבים) זאוס שלח אותו לגנוב חזרה את העגלה ויהפוך אותה לנערה חזרה. הרמס הרדים לאט לאט את ארגוס וגנב את העגלה. בסוף הרה גילתה את זה שהם גנבו את העגלה חזרה וגירשה אותה עד למצריים.

סוס העץ- יהונתן שלומי

תקציר הסיפור

 הסיפור “סוס העץ” מספר על המלחמה בין הטרויאנים לבין היוונים.

כשאכילס מת כל היוונים התחילו להתייאש כולם אמרו שהמלחמה לא תיגמר לעולם, לכולם היו פצעים וצלקות הם רצו לחזור הביתה.

 המלך אודיסאוס אמר: לפני שאתם חוזרים בואו רגע ,הוא הראה להם ערמה גדולה של קרשים והסביר להם מה לעשות.

 אחרי כמה ימים הלוחמים חזרו עם סוס ענק מקרשים. הלוחמים אמרו במבוכה שהם בנו כמו שהוא אמר להם ויצא סוס. אבל זה מה שאודיסאוס רצה שיצא.

 הטרויאנים שמחו וחשבו שנגמרה המלחמה הם אמרו: “אפשר לצאת מהעיר” והם פתחו את השערים. ואז הם ראו סוס עץ ענק אנשי טרויה חשבו שזה מתנה מהאלים הם גררו את הסוס לתוך העיר והם לא שמעו את את הרעשים הם לא שמעו את קול הנביאה שאמרה להם להפסיק והם אמרו שזה סתם שטויות “מה סוס מעץ יכול לעשות” כדי שהם יוכלו להכניס את הסוס לעיר הם שברו את החומות.

הם חגגו וצחקו על היונים,

הם לא חשדו בכלום ואז הם הלכו לישון.

הבטן של הסוס נפתחה ומשם יצאו לוחמים מתוך הסוס חמושים מכף רגל ועד ראש.

 שאודיסאוס צעק “קדימה” היוונים הסתערו על העיר הרדומה.

היוונים שרפו בתים, והחריבו גנים, הרגו אנשים וניפצו פסלים.

האלים על האולימפוס היו קצת המומים הם לא חשבו שוכוח קטן בין אלות יכול לגרום לחורבן של עיר שלמה.

הסוף

נקמתו של האל הנפח- נגה פומן

הסיפור “נקמתו של אל הנפח” מספר אל אלה ושמה “הרה” היא היתה אלה שמחה. יום אחד הרה ילדה בן מכוער בגלל זה היא לא רצתה אותו אז זרקה אותו מאחד החלונות בהר

האולימפוס.

 הוא נחת על שפת הים ונימפה ושמה “תטיס” לקחה אותו אליה. היא גידלה אותו עד שהפך להיות נער, אפילו נתנה לו שם: “הפיסטוס”. הוא היה חזק מאוד אז הלך ללמוד עם הקיקלופים נפחות. הוא היה מוכשר והכין דברים יצירתיים אז הגיע לזאוס שמועה עד כמה שהפיסטוס טוב. זאוס הלך לראות אותו והתרשם.

הוא לקח אותו להר האולימפוס ומינה אותו לאל הנפחות. הפיסטוס הכין חפצים לכל האלים חוץ מלהרה. אחרי זמן רב הוא הכין להרה כיסא מפואר היא התישבה על הכיסא ומלא חוטי זהב קשרו אותה אליו.

זאוס ראה את זה ושאל: ” למה אתה עושה את זה?” הפיסטוס סיפר לזאוס ולהרה מי הוא ומה קרה.זאוס הציע לו מתנה תמורת זה שישחרר את הרה. הוא ביקש להיות עם אפרודיטה, לזאוס לא היתה ברירה אז הוא הסכים.

נקמתו של האל הנפח- ניצן סמראי

ירין חאג’ יחיא: האלה שנולדה מהמצח

האלה שנולדה מהמצח- עדי מעיין

תקציר הסיפור

יום אחד לזאוס מלך האלים היה כאב ראש איום. שאל אותו בנו הפייסטוס אל הנפחים “מה קרה? אולי יש לך רעיון חשוב והוא תכף יצא ותרגיש יותר טוב” אמר הפייסטוס. זאוס אמר שקשה לו בכלל לחשוב ושום רעיון לא עלה בראשו. כבר עוד שניה ראשו התפוצץ וכל האלים התרוצצו סביבו. סלעי האולימפוס רעדו וכמה מהם נתקעו. בנו הנפח התייצב מולו קורנס ברזל בידו ומצחו השחור מכוסה זיעה. זאוס ביקש שבנו הנפח ירביץ לו במצח. הפייסטוס נבהל מהרעיון.”להרביץ לזאוס בראש זה חייבת להיות טעות” אמר הפייסטוס. “תרביץ כבר” אמר זאוס. הפייסטוס הבין שאם לא יציית לאביו צפוי לו גורל רע ומר. הפייסטוס הניף את הקורנס העצום בשתי ידיו והנחית אותו בדיוק במרכז המצח של זאוס. ואז ממצחו של זאוס זנקה לה עלמה גבוהה ומרשימה לבושה בשריון נוצץ וחמושה בחנית ארוכה. קראו לאלה אתנה. “אולי היא אלת החוכמה והמלחמה אמרו האלים. אתנה נעצה באלים מבט של פלדה. ואמרה ” לצערי העולם מלא טיפשים והם נורא אוהבים להילחם.” “איזו בת איזו בת,” מלמל זאוס “כנראה באמת אני גדול, אם יוצאים לי מהראש רעיונות כאלה.”

אודיסאוס נגד אל הים: עומר יסעור

הסיפור “אודיסאוס נגד אל הים” מספר על מלך ושמו אודיסאוס שעזב את ביתו משפחתו וממלכתו כדי להצטרף למלחמה נגד טרויה. היתה זו מלחמה קשה ורק בתם עשר שנים אודיסאוס וחבריו כבשו את טרויה. אודיסאוס וחבריו שטו בספינתו לביתם.

אך באותה שעה עמוק מתחת לים אל הים פוסידון התרגז ושאג.

פוסידון אהב את בני טרויה וכעס מאוד שהיוונים כבשו את טרויה.

ימים ארוכים ספינתו של אודיסאוס נלחמה בים הסוער ולא הגיע לשום מקום. אודיסאוס וחבריו אבדו תקווה. יום אחד בין עננים אפורים התגלה אי קטן מלא ירק. חברי הצוות התרגשו והפליגו לכיוון האי. אחד מהחברים גילה מערה מלאה בעדר של כבשים.

הם התרגשו ורדפו אחרי הכבשים עמוק לתוך המערה. הם שמעו מחוץ למערה רעשי צעדים חזקים ופתאום ענק מפחיד עם עין אחת במצח. כל הצוות מפוחד מהקיקלופ הענק. הקיקלופ נכנס למערה וחסם את הפתח עם סלע גדול. אודיסאוס האמיץ יצא ממחבואו והשיב לו. הקיקלופ שלף שניים מחבריו ופצח את ראשים.

הקיקלופ נעשה עייף ונרדם. אודיסאוס התגנב בשקט לערמת העצים שאסף הקיקלופ וגרר מתוכה קורת עץ אחת. את קצה הקורה חדר בעזרת חרבו. הוא סימן לחבריו להצטרף וביחד החזיקו את הקורה מעל הלהבה עד שהחד להט באש.  הלוחמים הניפו את הקורה באוויר ואז תקעו אותה בעיניו של הקיקלופ. הקיקלופ בכה מכאבים וכעבור כמה זמן נרדם.

כל אחד מהיוונים קשר את עצמו לבטן של כבשה. כשהקיקלופ התעורר הזיז את הסלע מפתח המערה והיוונים ברחו עם הכבשים. צמוד לבטן הכבשה האחרונה, הוא עזר להתיר את החבלים משאר הכבשים והוא וחבריו ניצלו וברחו עם ספינתו.

הסוס הטרויאני: ענבר נחמני

תקציר הסיפור-הסוס הטרויאני

בסיפור הסוס הטרויאני מסופר על פלישת מלחמה בין היוונים לטרויאנים.

יום אחד בסוף קרב חזרו היוונים למחנה וכעסו וצעקו “אלפי מתים ופצועים וכל זה בגלל אשה”.חלק רצו להפסיק את המלחמה אבל אודיסאוס לא ויתר הוא הגה תוכנית וגילה אותה לאגממנון.

לילה אחד, חייל יווני התגלה מחוץ חומות העיר.אנשי העיר לקחו אותו לחקירה ובינתיים השקיפו למחנה של היוונים וחוץ מסוס עץ לא ראו כלום.

הם שאלו את היוונים, והחייל אמר להם:”הצבא רוצה לחזור הביתה אבל המלך אגממנון אמר שצריך להקריב אדם כדי לזכות ברוחות טובות”.

סינון היה האדם,ולכן ידיו היו באזיקים אבל בחשכה הצליח לברוח,

אמשיך לספר שהסוס הזה הוא סוס שהקימו היוונים לכבוד האלה אתנה ואם הטרויאנים רוצים להטות את לב האלה אליהם,הם צריכים להכניס את הסוס פנימה,ואם לא תישאר אויבתם לנצח.

פריאמוס לא ידע מה לעשות.קסנדרה בתו של פריאמוס מגדת עתידות הזהירה אותם לא להכניס את הסוס,אבל הכניסו בכל זאת.

בלילה כל אנשי טרויה ישנו ולא שמו לב ש 12 חיילים יוונים יוצאים מדלת נסתרת בבטן הסוס. סינון היה תחבולה ועבד על צבא טרויה שהיונים ויתרו והיו נואשים. צבא יוון חיכה לאות מהלוחמים אם הצליחו לפתוח את שערי החומה,הסימן היה להדליק משואה על מצבת קברו של אכילס.חיילי צבא יוון פלשו שרפו את כל העיר ואנשיה מתו. רק מעטים הצליחו להימלט,הם הצליחו לברוח בדרך הים ונחתו בחוף איטליה.

לבסוף צבא יוון ניצח ורק מעטים מטרויה שרדו.

אטלנטה הגיבורה ומלחמתה בגברים: מאת יובל סגל חיון

אטלנטה הגיבורה ומלחמתה בגברים: מאת רוני סלע

תקציר הסיפור

הסיפור מספר על ילדה בשם אטלנטה, שאטלנטה נולדה אביה התאכזב הוא רצה בן. בן צייד,לוחם, ספורטאי אז הוא גירש אותה ליער למזלה של אטלנטה אימצה אותה דובה וגידלה אותה, שאטלנטה גדלה היא יצאה להילחם ונתקלה בתגובות מזלזלות

ושוביניסטיות, האם אטלנטה תמשיך להילחם ותנצח את האויב קראו וגלו.

שחר כץ- פרסאוס הגיבור נלחם במדוזה

   סיפור “פרסאוס נלחם במדוזה” מספר על פרסאוס שהיה בנה של דנאי היפה.

 דנאי תמיד הייתה אומרת לפרסאוס: אתה מיוחד אתה הבן של זאוס מלך האלים.                                                                                                                                                                          פרסאוס תמיד חשב שזה בדיחה. במקום שבו חיו היה מלך רשע שרצה להתחתן עם אמא של פרסאוס דנאי. דנאי ממש לא רצתה להתחתן עם המלך והתחננה:”אני יעשה הכל רק לא להתחתן איתך”. המלך חשב צחק ואמר:” את תעשי הכל? ” כן הכל אמרה דנאי, “אוקיי שמעתי שבנך חזק וחסון שהוא יביא לי את הראש של מדוזה”.

שדנאי סיפרה את זה לפרסאוס אמרה: “אני מפחדת עלייך”, אבל פרסאוס היה נחוש לצאת למסע.  פרסאוס לא ידע לאן ללכת או איך להילחם בכל פעם התחנן לזאוס : “אם אתה אבא שלי תעזור לי”. בכל פעם הרמס בא ונתן לו משהו שיעזור לו. פרסאוס הגיעה למדוזה וכל כך רצה לראות אותה אבל ידע שאסור עד ששלף חרב והוריד למדוזה את הראש.

איתמר צפר: פגסוס הסוס המעופף

עידו לוטם: הסוס המעופף

תיבת פנדורה- אוהד דרהי

הנסיכה שהפכה לעכביש/ליבי סוחר

פעם הייתה נסיכה שאהבה לסרוג והיא כל הזמן אמרה לעצמה אויש אני כלכך טובה ויפה אפילו יותר טובה מהאלה אתנה. אתנה שמעה את זה וכעסה ממש הנסיכה והאלה עשו תחרות והאלה נצחה בזכות פרפר קטן בצבע זהב. הנסיכה רצתה למות מרב בושה ותלתה את עצמה והפכה לעכביש

אורפאוס יורד לשאול – קומיקס מאת רוני סלע