יהודית פופס

תעודת זהות

שם מלא: יהודית פופס

תאריך לידה: 14 בספטמבר 1936

מקום לידה: עיירה קטנה בקטוביץ

שם האם: גיטא פופס

עבודה: נשארה בבית

שם האב: משה פופס

עבודה: בדים ושיווק

1936-1939

.יהודית ומשפחתה גרו בעיירה קטנה בעיר בקטוביץ בדירה מושכרת  

ב 1 בספטמבר כשהייתה בת 3 בשנת  39 פרצה המלחמה. אמא ארזה מזוודה קטנה מכיוון שקטוביץ’ הייתה באותה תקופה כבר תחת שלטון הגרמנים, הוריה שלחו אותה לבית הוריה של אמא (סבא וסבתא שלה).   ננצר בזכרונה כמשהו רע כי היא הרגישה שונה משאר הילדים באזור- בגדים שונים וכו. 

לאחר תקופה ,המשפחה הגרעינית שלה עברו לעיר שאביה נולד בה -לאנצוט.

הגרמנים הגיעו לעיירה ואספו את כל היהודים הצעירים לחצר העירייה, בין היתר אביה, והתעללו בהם- נתנו להם לעשות מטלות מיותרות בשביל לעייף אותם לחינם (להרכיב דברים ולאחר מכן לפרק ולבנות מחדש באזור אחר וכו’) ו האיצו בהם בשוטים.

אביה ניצל על ידי מישהו והצליח להחזיר אותו לחיים . זה היה הרגע שהחליטו שהם חייבים לעזוב את האיזור ואת השלטון בגרמני.

זיכרון- שמיכה באמצע החדר והמבוגרים זורקים לבפנים את הדברים החשובים. יהודית  ניסתה לזרוק לבפנים בובה והוציאו אותה שוב ושוב. (סמלי למה שקרה לה בתור ילדה שעוברת את החוויה הזאת) היא הבינה שהיא לא צריכה להפריע (ילדה בת 3!!) .  צריכה להיו לא מורגשת- ההרגשה הזו ליוותה אותה הרבה שנים גם לאחר מכן.

לאחר שארזו הם יצאו לכיוון עיירה בשם לבוב

המסע לגולאג והחיים בו: 1939-1942 

לאחר שארזו ,הם יצאו לכיוון עיירה בשם לבוב ובה היו  המון פליטים . מרוב פליטים לא היה אפשר למצוא מקומות לינה מלבד ברחובות,לכן הוריה שכרו וילה עם חברים מחוץ לעיר. באחד הלילות הגיעו הרוסים באמצע הלילה ובדקו את הניירות של כל משפחה : כל מי שלא היה בעל פספורט רוסי היה צריך לעלות על משאית לרכבת משא. (סוף שנת 39 תחילת 40). ליהודית ומשפחתה היה רק דרכון פולני ,לכן נלקחו במשאית ולאחר מכן הועלו לרכבות משא, 60 איש בקרון.  “אני זוכרת שהצצתי מהחלון ברכבת וראיתי אישה עם בקבוק חלב, הגיע חייל רוסי וניפץ את בקבוק החלב .שאלתי את עצמי מה גורם לבן אדם שקיבל תפקיד כזה חשוב יכול להיות כזה נוקשה”. 

הרכבות נסעו רק בלילה  כדי שמסילות הברזל יהיונה פנויות ביום לחיילים. לאחר שלושה שבועות של נסיעות, נגמרו פסי הרכבת וירדו ממנה. זוכרת רק שעשו שם המון מדורות קטנות כדי לבשל . ממקום זה הועלו על מעבורת , ולאחר המעבורת הלכו 30 קמ ברגל עד שהגיעו לקרחת יער בטייגה הסיבירית (החלק האסייתי של רוסיה).

בחלק זה היה גולאג משפחות. הגולאג היה צריף אחד גדול בשלטון הרוסי בו כל אדם קיבל חצי מטר מיטה, לכן היא והוריה חלקו מטר וחצי מיטה. אמה של יהודית הייתה צריכה לשמור עליה לכן עבדה בשמירת הצריף ושיפוצו. אביה עבד בכריתת יערות לכן קיבל מנת לחם יותר גדולה מאמה. האנשים הורעבו, לכן אמה יצרה קשר עם אנשים באזור והמירה את כל מה שהיה לה ללחם, בין את היתר טבעת הנישואים שלה.

באמצע 1942 הוחלט בין הממשלה הפולנית ולרוסים שבעלי דרכון פולני יוכלו להשתחרר מהגולאג, לכן יהודית ומשפחתה שוחררו.

רוב המשוחררים החליטו ללכת לאוזבקיסטן מכיוון שהיה שם המון לחם “באותה תקופה היה הדבר הגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת “. בניגוד לרוב, אימה של יהודית התייעצה עם המקומיים אשר אמרו לה שאוזבקיסטן מלאה מחלות ומוות, ועדיף להישאר רעבים בסיביר אך בריאים. הטמפרטורה בסיביר באותה התקופה היא -50 מעלות בחורף.

*המפה בעמוד הבא הוא המסלול שעברה יהודית, נלקח מהספר שלה.

סיפורים מהגולאג:

א)

אני זוכרת שבגולג באמצע הלילה היו צרחות אימים וכולם נעמדו על מיטותיהם” וצעקו “גיוולט” (הצילו ברוסית). לי זה היה נראה מצחיק. לאחר מכן התברר שילד גנב לאביו את הלחם ולכן היו צעקות.”

ב)

אפילו שהיו המון יתושים בקיץ בגולג, אמי יצאה לקטוף פטריות ביער הגולג” ואליה הצטרפו עוד זוג אנשים. אמי חזרה, אך זוג האנשים טעה ביער ולכן הואשמה בכך שידעה לאן ברחו.  לכן, נסגרה בבית סוהר ולקחה אותי  איתה עד “שהזוג חזר והן

שוחררו

ג)

ערב ערב אביה של יהודית בגולאג שר לה שירים וסיפר לה על כל שכאשר הכל יגמר והם יגיעו לארץ יהיה להם בית בראש גבעה עם גינה ובה עצי פרי. וכל ערב הוא היה מספר שהיו דברים אחרים על העצים, פעם אחת יש על העצים לחם (כי לא היה לחם- היה נחשב לחשוב ביותר “מעדן” מצרך שהוא חובה)

החזרה מסיביר

לאחר כמה שנים בסיביר, משפחתה של יהודית עלו על רכבת לפולין. הם עוברים את גבול פולין ושם מחכה הצבא האדום הצבא הסובייטי, עם לחם לבן (בשבילם זה היה מאוד מיוחד). מצב רוח חגיגי, שמו לב שלא הרגו את כל היהודים, אנשים היו מופתעים שהם בחיים. לאחר מכן  התחילו לזרוק עליהם אבנים. זו הייתה קבלת הפנים שלהם בחזרה לפולין מסיביר.

הם הגיעו לעיר בה נולדה(בקטוביץ), מאות אלפי פליטים נסעו לעיירות שהם נולדו בהם או שהייתה להם משפחה והרוב כבר לא מצאו את קרוביהם. כל אחד שיתף וסיפר את הסיפור שלו, דוד של יהודית נשאר בחיים מכל המשפחה שלא הייתה איתם בסיביר ושרד שם במהלך השואה פגש אותם וסיפר להם את כל מה שעבר  במחנאות ההשמדה.

לאחר מכן יהודית עשתה מצבות לכל המשפחה שנספתה. 

שנת 46-47

לאחר שהצבא האמריקאי פלש לגרמניה- היה צריך להוציא את כל האנשים שהיו בקטוביץ כי לא היה להם מה לחפש שם.

האנשים בבריגדה, ופרטיזנים ארגנו קיבוצים וארגנו את האנשים לפי רמות אמונה, מקצוע וכו’. התחילו להסיע את כולם מחוץ לפולין.  דרך הבריחה הם עברו ממחנה אחד לאחר לפעמים לכמה שעות ולפעמים לכמה לילות. אוכל לא היה אך היו קופסאות שימורים של הצבא האמריקאי שנשארו. וכל פעם שהם פגשו אנשים חדשים כל אחד מספר את הסיפור הטרגי והנוראי שלו. יהודית ( הייתה בת עשר בתום המלחמה) סקרנית, קולטת וזוכרת את כל הסיפורים שהיא שמעה את הזוועות שסיפרו לה והיא סופגת את כל הדברים האלו.

“ההרגשה שכל אחד מספר סיפור שונה ואני לא הייתי באף אחד מהם אבל הייתי בכולם. חוויתי ושמעתי את הסיפורים ועברתי בין מקומות”

 עלייה לארץ-1948 

ב 48 יהודית ומשפחתה עלו לארץ במלחמת השחרור והגיעו לחיפה ,וישר נמלאה באושר ושמחה.

יהודית עבדה בבתי ספר רבים בארץ בתור יועצת ומורה מקצועית.

סגירת מעגל- כאשר יהודית התבגרה, עברה לגור  בעמינדב ואכן כמו שאביה סיפר לה כל לילה בגולאג

 היה להם בית עם גינה, ובגינה המון צמחים ועצים.. היא תיארה את זה כהגשמת חלום!

יהודית כיום מתגוררת בכפר סבא, אישה שמחה ,חייכנית ומקסימה עם תחביבים רבים ומשפחה גדולה ומוצלחת.

רקע היסטורי:

טייגה- יער ללא סוף – זהו פירוש השם “טייגה” בשפה המונגולית, מה שללא ספק מתאר בצורה הטובה ביותר את השטח העצום המכיל כרבע ממעצי העולם. היער העבות מתחיל בנורבגיה, ממשיך מזרחה אל שבדיה ופינלנד ומתפרס לעבר רוסיה.

גוּלאג: היה ענף של שירות בטחון הפניםשל ברית המועצות אשר עסק בהפעלת מערכת עונשין באמצעות מחנותעבודות כפייה. מחנות אלו יועדו לפושעים מכל הסוגים, אך בפועל נודע הגולאג בעיקר כאמצעי של דיכוי יריבים, פוליטיים ומתנגדי המשטר הסובייטי.

קטוביץ בשנות ה 30:

כבר בתחילת שנות ה 30, היו בעיר קטוביץ׳ שמועות על השפעת היהודים לרעה על הכלכלה בפולין, אך לאחר מכן האנטישמיות כבר הפכה לגלויה . אף הניסיונות הרבים להילחם באנטישמיות, מ 1933 יהודים הוכו , ב 1936 הושלכה פצצה בבית הכנסת , היה חרם נגד הסחר היהודי ולבסוף ב 1937 חקיקה נגד הדת היהודית. יומיים לאחר פרוץ המלחמה (3.9.1939) , קטוביץ כובשה ונהפכה תחת שלטון הרייך השלישי ונבנו שם משרדים של המנהל הנאצי

לבוב: עיירה ששמה משתנה כל פעם לפי הכובשים (מדובר היה באחת הקהילות היהודיות הגדולות, החזקות והמגוונות ביותר באירופה של אותה התקופה.) 

מחנה טראונשטיין: במהלך מלחמת העולם השנייה, טראונשטיין, בוואריה, היה אתר משנה של מחנה הריכוז דכאו. ב-1946 הוא הפך למחנה עקורים המאכלס פליטים יהודים ממזרח אירופה. 

הצבא האדום: *הצבא הסובייטי, שהיה ידוע בכינויו “הצבא האדום”, הוקם ב-1918. החשיבה הצבאית בצבא התבססה בעיקר על לקחי מלחמת האזרחים, בה צמח דור העתיד של מפקדיו, שגרסו מלחמת תנועה ורוח התקפית על פני חשיבה הגנתית והאמינו, כי העברת המלחמה לשטח האויב, תביא להתקוממות מעמד הפועלים המדוכא כנגד משטר האויב, דבר שיביא למהפכה ולניצחון.

 יהודים רבים שירתו בכל הזרועות ובכל החילות ונלחמו בכל החזיתות, והיו בין הראשונים להגיע לברלין ולקחת חלק בכיבושה, במיטוט הרייך הנאצי ובהנפת הדגל האדום מעל הרייכסטאג הגרמני, כסמל לניצחון המוחץ על גרמניה של היטלר וגייסותיה. 

הבריגדה כ-30 אלף חיילים וחיילות יהודים מבני היישוב היהודי בארץ ישראל התגייסו לצבא הבריטי, החל בספטמבר 1939, לאחר משא ומתן ממושך שניהלו ראשי היישוב עם שלטון המנדט הבריטי ששלט בארץ, וזאת במטרה להילחם בגרמניה הנאצית. בספטמבר 1944, חמש שנים אחר כך, ולאחר שחיילים מבני היישוב השתלבו בחילות השונים של הצבא הבריטי, הוכרז על הקמתה של ה”חטיבה יהודית לוחמת”, הידועה גם בשם “הבריגדה העברית”. עם סיום המלחמה והמפגש של חיילים אלה עם שארית הפליטה השתנו היעדים והאתגרים של החיילים הארצישראלים ועברו מלחימה לפעולות למען שיקום הניצולים ועלייתם ארצה.

בבליוגרפיה

טייגה:

https://www.geotours.co.il/articles_directory/lapland_articles/taiga_forests/

גולאג

http://www.historicalmoments2.com/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%92-%D7%91

קטוביץ

https://zachor.michlala.edu/khila/katovitz.asp.

לבוב http://www.holocaust-s.org/%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%98%D7%90%D7%95%D7%AA/%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%91/

מחנה טראונשטיין: 

https://archiveshub-jisc-ac-uk.translate.goog/search/archives/17b9d89f-01d4-3838-9c5c-afe7df17a3ff?_x_tr_sl=en&_x_tr_tl=iw&_x_tr_hl=iw&_x_tr_pto=sc

צבא האדום:

https://www.jwmww2.org/%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%AA

 הבריגדה: 

https://www.yadvashem.org/he/education/educational-materials/learning-environment/habrigada.html

מאלה וירדן-כותבות העבודה

חשוב לנו בעבודה הזו, להעלות את המודעות לחיי היהודים בזמן מלחמת העולם השניה שלא נשארו בגטאות או נלקחו למחנות עבודה או השמדה. השואה התרחשה בכל מני מקומות ובכל מני דרכים שעליהן לא מספיק מדברים. חשוב לזכור כל דבר ולספר כמה שיותר.

מעבר לכך ששמענו את סיפורה של יהודית היקרה, שהיה מעניין וחידש לנו המון  לגבי התקופה וההסטוריה, אנו זכינו להכיר אישה פשוט מדהימה.

יהודית היא ההגדרה לרוח טובה וטוב לב. יש בה חוכמה והבנה יוצאת דופן, בין אם זה שירים שהיא כותבת או עצות שהיא נתנה לנו שהיא אפילו לא ידעה שהיינו כל כך צריכות לשמוע.

יש בה אתנטיות והיא נאמנה לעצמה תמיד. זאת ניקח איתנו להמשך התבגרותינו ולחיים בכלל.