סוד האגם הנעלם. כתב: מל רוזנברג, איורים: רתם עמרי

יוֹם חָמִים בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל

יוֹשְׁבִים לָהֶם שְׁנֵי חֲבֵרִים

אֶחָד מִיָּמִין הַשֵּׁנִי מִשְּׂמֹאל

יוֹשְׁבִים לָהֶם וְחוֹשְׁבִים

עַל עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים

כְּמוֹ כַּמָּה צִפּוֹרִים

יֶשְׁנָן בַּשָּׁמַיִם,

 וְכֵיצַד יְבַלּוּ אֶת הַצָּהֳרַיִם

שְׁמִיל הַפִּיל מְדַבֵּר רִאשׁוֹן

“הִנֵּה, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן

בּוֹא נִרְאֶה מִי פּוֹגֵעַ בַּזָּנָב

בַּהֲכִי הַרְבֵּה זְבוּבִים

בּוֹא וְנַתְחִיל עַכְשָׁו. “

שמובי דֹּב מִתְרוֹמֵם וְאוֹמֵר

“יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אַחֵר.

בּוֹא נֵרֵד לְנַחַל

וְנָדוּג שָׁם דג או שנים

לארוחת הצהרים.

זֶה רַעְיוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב,”

אוֹמֵר שמובי דֹּב.

“אֲבָל אֵין לָנוּ חַכָּה,”

הֵשִׁיב שְׁמִיל הַפִּיל.

“אֵין דָּבָר,” הֵשִׁיב שמובי דֹּב

“בִּמְקוֹם חַכָּה

 נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֶדֶק שֶׁלְּךָ.”

שְׁמִיל הַפִּיל שָׂמַח וּבְצֶדֶק

הֲרֵי הוּא אוֹהֵב לִתְפֹּס הַכֹּל בְּעֶזְרַת הַחֶדֶק

אַךְ אַף פַּעַם בַּחַיִּים

לֹא נִסָּה לָדוּג דָּגִים.

שְׁמִיל הַפִּיל וְשמובי דֹּב יוֹרְדִים אֶל הנַחַל

לְאַט לְאַט כִּי יֵשׁ דרדרים

צַעֲדֵיהֶם זְהִירִים

 כְּדֵי לֹא לִדְרֹךְ עַל צְפַרְדֵּעִים.

בְּתוֹךְ הַמַּיִם הֵם נָחִים

רָטֹב אֲבָל מְאוֹד נָעִים

כִּי בַּחוּץ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם

אֶפְשָׁר לְהִתְפַּחְלֵץ מֵחֹם.

דָּגִים מִפֹּה דָּגִים מִשָּׁם

לִשְׁמִיל קָשֶׁה לִתְפֹּס אוֹתָם

וְכָךְ יושבִים הֵם שָׁעָה ארוכה

מִבְּלִי לִתְפֹּס שׁוּם אֲרוּחָה.

והנה, בתוך המים,

דַּג זָהָב עִם מִשְׁקָפַיִם

לֹא מִסְתַּכֵּל הֵיכָן נוֹסֵעַ

וּבַחֶדֶק שֶׁל שְׁמִיל בּוּל פּוֹגֵעַ.

“תָּפַסְתִּי!” קורא שְׁמִיל

וּמֵרִים דָּג מִן הַמַּיִם

מִיָּד מַתְחִיל הַדָּג לְפַרְפֵּר

וְשֹׁמּוּ שָׁמַיִם,

הוא אֲפיִלּוּ מְדַבֵּר:

“חוּסוּ עָלַי

זוּג רַבּוֹתַי

קוֹרְאִים לִי אֲבִישַׁג

אֲנִי בְּעֶצֶם דָּגָה, לֹא דָּג

וְיֵשׁ לִי מִשְׁפָּחָה,

אל תַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי אֲרוּחָה.”

“תַּחְזִירוּ אוֹתִי מִיָּד לַמַּיִם

וַאֲנִי מַבְטִיחָה לָכֶם

בילוי שֶׁל צָהֳרַיִם

עִם פִּיקְנִיק וּמִשְׂחָקִיָּה

 והַפְתָּעָה

שֶׁמְּעַטִּים יוֹדְעִים אוֹתָהּ!”

שְׁמִיל הִפִּיל וְשמובי דֹּב

עָשׂוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב

וְהֶחְזִירוּ אֶת אֲבִישַׁג אל תוך הַמַּיִם

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָכִין אֲרוּחָה של צהרים

מחברה חדשה

שמרכיבה משקפיים?

אֲבִישַׁג מַתחילה לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם לְבַדָּהּ

וּשְׁנֵי הַחֲבֵרִים עַל הַגָּדָה לְצִדָּהּ.

עוֹד וְעוֹד הוֹלְכִים,

 הַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה בְּרֹאשׁ הַשְּׁנַיִם

וּכְכָל שֶׁמִּתְקַדְּמִים

הֵם נַעֲשִׂים

יוֹתֵר וְיוֹתֵר צְמֵאִים לְמַיִם.

וּפִתְאוֹם, לְלֹא שׁוּם אַזְהָרָה

הַנַּחַל נִכְנַס לְמִנְהָרָה שְׁחֹרָה.

“אוֹי לֹא“, אוֹמֵר שְׁמִיל הַפִּיל

“אֲנִי מֵהַחֹשֶׁךְ פּוֹחֵד מְאוֹד

קְחוּ אוֹתִי הַבַּיְתָה מִיָּד

אֲנִי מְוַתֵּר עַל הַכֵּיף וְהַסּוֹד.”

“אֵין דָּבָר” אוֹמֵר שמובי דֹּב

“עֲבוּרִי, חֹשֶׁךְ הוּא דָּבָר טוֹב

“אֱחֹז בְּחִדְקְךָ בִּזְנָבִי, זֶה קַל,

אֵין מָה לְפַחֵד בִּכְלָל.”

שְׁמִיל הַפִּיל וְשמובי דֹּב

עוֹבְרִים יַחְדָּו בַּמִּנְהָרָה

בַּקָּצֶה יוֹצְאִים הֵם אֶל הָאוֹר

וּשְׁמִיל מַרְגִּישׁ מַמָּשׁ גִּבּוֹר.

אַךְ פֶּלֶא פִּלְאַיִם,

לפתע נִגְמַר הַנַּחַל –

בְּמַפַּל מַיִם!

וּלְמַטָּה אֲגַם גָּדוֹל

אֲגַם עֲנָק מָלֵא כָּחֹל.

שמובי דֹּב

רוֹצֶה הַבַּיְתָה

חִישׁ

לַחֹשֶׁךְ הוּא רָגִיל

אֲבָל לִקְפֹּץ לַמַּיִם –

עֵסֶק בִּישׁ!

“שְׁטֻיּוֹת,” עוֹנִים לוֹ שְׁמִיל הַפִּיל

וַאֲבִישַׁג הַדָּג

“כִּמְעַט הִגַּעְנוּ

כֻּלָּנוּ עֲיֵפִים

וְהַמַּיִם כֹּה יָפִים

נִסְפֹּר עַד שָׁלוֹשׁ

נַעֲצֹם עֵינַיִם

נֹאחַז כַּפַּיִם

וְנִקְפֹּץ לַמַּיִם.”

שמובי מחליט לקפוץ

לְתוֹךְ הָאֲגַם

סופר עד שלוש

וקפוץ קפיץ

רְאוּ, גַּם שמובי דֹּב אַמִּיץ!!

שְׁמִיל הַפִּיל וְשמובי דֹּב

צוֹלְלִים

 לַמַּיִם הַצּוֹנְנִים

שׁוֹתִים וְלוֹגְמִים

לוֹגְמִים וְשׁוֹתִים

וּרְאוּ אֵיזֶה פֶּלֶא –

הַמַּיִם מְתוּקִים

יוֹתֵר מִסִּירוֹפּ פֶּטֶל

 אוֹ מִיץ דֻּבְדְּבָנִים.

שְׁמִיל הַפִּיל וְשמובי דֹּב

נֶהֱנִים, שׁוֹתִים, לוֹגְמִים, לוֹגְמִים, שׁוֹתִים

שְׁמִיל מַתִּיז לְשמובי מַיִם בַּפָּנִים

יוֹתֵר כֵּיף מִפַּרְק הַשַּׁעֲשׁוּעִים!

אַךְ אֵיפֹה אֲבִישַׁג הַדָּג?

לאן נֶעֶלְמָה?

אוּלַי כריש

טָרַף אוֹתָהּ?

שָׁעָה אֲרֻכָּה

 מְחַכִּים וְדוֹאֲגִים –

הַאִם אֲבִישַׁג תַּחְזֹר

אוֹ תֵּעָלֵם לְעוֹלָמִים?

פִתְאוֹם

חוֹזֶרֶת אֲבִישַׁג

עִם כּוֹבַע חַג

וּבֵין סְנַפִּירֶיהָ

שִׁמְשִׁיָּה

וַחֲפִיסַת קְלָפִים.

לֹא סְתַם קְלָפִים

פָּטֶנְט חָכָם –

קְלָפִים צָפִים

עַל פְּנֵי הַמַּיִם

שֶׁבָּאֲגַם!

שִׂחֲקוּ, שָׂחוּ, שָׁתוּ, נֶהֱנוּ

וּבְסוֹף הַיּוֹם

אֲבִישַׁג נִפְרְדָה לְשָׁלוֹם

נִפְנְפָה בִּסְנַפִּירֶיהָ

וְצָלְלָה אֶל הַתְּהוֹם.

מֵאָז וַעַד הַיּוֹם

שְׁמִיל הַפִּיל וְשמובי דֹּב

אֶת אֲבִישַׁג הַדָּג

מְחַפְּשִׂים ולֹא מוֹצְאִים.

אַךְ הַסִּפּוּר

עַל הָאֲגַם

נִשְׁאַר, לֹא נֶעְלַם –

אֵיזֶה מַזָּל גָּדוֹל

שהם

סִפְּרוּ לִי אֶת הַכֹּל!

עכשיו אני יכול לגלות

אֶת סוֹד הָאֲגַם הַקָּסוּם

לַיְּלָדִים בְּכָל מקום

שֶׁבַּיְּקוּם:

והנה הסוד:

בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם

בְּיוֹם קַיִץ חָמִים

אֵין מַשְׁקֶה יוֹתֵר מָתוֹק

מִמַּיִם צוֹנְנִים!!

תודה לכם שקראתם את ספרי! אם אהבתם אותו, בטח תאהבו ספרים נוספים שאני כתבתי, ורתם עמרי איירה: “פיית השיניים”:

http://www.ourboox.com/books/amazing-tooth-fairy-illustrated-rotem-omri/

מעוניינים לקרוא ספרים נוספים שלי ב-Ourboox ? היכנסו לקישור הבא:

http://www.ourboox.com/community/drmel/

בואו ותנסו גם אתם להעלות את הספר שלכם לאתר:

www.ourboox.com

הנה מדריך קצר שיסייע לכם להתחיל במלאכה:

http://www.ourboox.com/books/create-a-book-ourboox-video-tutorial/

אתם מוזמנים לכתוב לי:

[email protected]