חיי הבדואים בנגב לאורך הדורות

מהו בדואי?

Òהשם “בדואי” (بَدَوِيّ/ بَدْو) בא מהמילה הערבית באדיה (بَادِيَة) שפירושה מדבר.

בדואי הוא שם כוללני לקבוצות

ששכנו/שוכנים במדבר במזרח התיכון,

לרוב מוצאם בחצי האי ערב.

החברה הבדואית התאפיינו ב-3

מרכיבים מגדירים:

Òנוודות– אורח חיים נוודי

Òפסטורליזם– גידול מקנה כבסיס כלכלי

Òערבית– כשפה מדוברת וכתרבות

נוודות: בין המזרע לישימון

*הנוודות שנובעת מחיפוש אחר מרעה- נוודות פסטורלית

מתורתו של אבן ח’לדון:

• הסתגלות לתנאי המדבר מחזק ומביא לסולידריות קבוצתית (عصبية).
• תכונות אלו מאפשרות לבדואים לפלוש ולכבוש את ישובי הקבע ולהתיישב תחתם

…עד שהם נהיים שמנים ועצלנים ובדואים אחרים

פסטורליזם- גידול מקנה כבסיס כלכלי

ישנם שני סוגים עיקריים:

גידול גמלים

גידול כבשים

ערבית כתרבות

הבדואי מחשיב את עצמו כערבי האמיתי -מוצאו מחצי האי ערב ולכן נושא איתו את כל המטען התרבותי של המקום ממנו בא.

מגורים וכלכלה כגורם מאפיין-

Ò-“אהל אל ובר”: יושבי אוהלי יריעות הגמלים

Ò-“אהל אל חט’ “: יושבי אוהלי יריעות העיזים

Ò-“אהל אל ע’ט”: יושבי השדות

Ò-“אהל אל חט”- יושבי הקיר

Ò

קיר- עלול להמיט אסון לכן תמיד יישארו מחוץ לבית

מבנה חברתי:

Òאוהל- משפחה גרעינית

Òמאהל- משפחה מורחבת

Òחמס- קירבה של 5 דורות אחורה

תת שבט- מספר חמסים

שבט- מספר תתי שבט

יתרונם הצבאי של הבדואים בתקופות קדומות:

Òיכולת משיכת אויב לתוך המדבר ולהכריעו שם

Òיכולת בריחה למדבר או להר

Òיכולת התגייסות לוחמים רבים מתוך המטה (איגוד שבטי)

Òשליטה בדרכים וניידות מהירה

Òגמלים או סוסים איכותיים, מיומנות רכיבה

לאור הנ”ל קל להבין את המתח ההיסטורי בין אנשי המזרע והישימון (אבן ח’לדון)

קיצור תולדות הבדואים בנגב

התקופה העותמנית

Ò 1858- תחילת מדיניות יישוב. חוק עותמני מאפשר קניין בעלות על ידי עיבוד הקרקע.

Ò 1900- רוב האוכלוסייה הבדואית בלבנט מיושבת.

Òהקמת מרכז מנהלי עותמני בבאר שבע

התקופה הבריטית

Ò 1921- תיקון בריטי לחוק העותמני-עיבוד קרקע לא מקנה בעלות

  אך אפשר לקנות בעלות על ידי רישום (ותשלום מס).

Ò 1931- 90% מערביי הנגב עובדים בחקלאות ולא במרעה.

Ò 1942- הבריטים נוקטים במדיניות ליישוב הבדואים;

מקימים 3 בתי ספר לבנים בנגב

הקמת מדינת ישראל

Ò 1947- בין 100,000-50,000 בדואים בנגב ב100 שבטים.

Ò 1948- חלק נלחמים נגד מדינת ישראל, חלק בעד, וחלק נמנעים.

רוב הבדואים נמלטים לירדן, סיני ועזה. נותרו בין 11,000-17,000 בדואים בנגב.

המשטר הצבאי – תקופת הסייג

Ò1966-1949- הבדואים חיים תחת משטר צבאי בתחום הסייג. אזור הנידודים מוגבל אך בתוך הסייג חיים במידה רבה של אוטונומיה.

Òהמדינה מתנהלת מול ראשי שבטים (שייח’ים).

Ò1950- חוק העז השחורה.

אחרי הסייג- מאז 1967

-מאז קום המדינה אוכלוסיית הבדואים גדלה פי 15 (ריבוי נשים)

Ò1989-1967- המדינה בונה 7 ישובים בדואים מוכרים: רהט, כסייפה, תל שבע, חורה, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום.

Ò1977- הקמת הסיירת הירוקה, שנועדה למנוע התפרסות הבדואים על קרקעות המדינה.

Ò1981- חוק השלום- “חוק רכישת מקרקעין בנגב” מכיר בזכות “חזקה” של בדואים על אדמתם.

תהליכים שעוברים הבדואים:

Òתהלכי עיור

Ò- השתלבות פוליטית

Ò- מערכת שלטון מקומית

Ò- חוק חינוך חובה

Ò- תמורות בתעסוקה

Ò- החלת מערכת המשפט של המדינה

Ò- עליה ברמת החקלאות

– שיפור רמת הבריאות

כיום:

  210,000 בדואים חיים בנגב.

60% חיים ב-7 ישובים ו-11 כפרים מוכרים.

   40% ב-35 כפרים לא מוכרים, “הפזורה הבדואית”.

Ò קצב גידול אוכלוסין של 5%, בין הגבוהים בעולם.

Ò מצב סוציו-אקונומי נמוך.

Ò מאבק על קרקע.

Ò יחסים מורכבים כלפי המדינה.

Ò שינויים חברתיים מואצים.

תהליכים השכלה ותעסוקה:

 עלייה משמעותית בידיעת קרוא וכתוב מ95% אנאלפבתיות ל-75% אלפבתיות תוך דור אחד.

33 בתי ספר יסודיים, 3 בי”ס תיכוניים, 3 בי”ס מקצועיים

95% מהילדים הולכים לבית ספר יסודי. אחוז ההגעה לתיכון נמוך יחסית, במיוחד בדרב הבנות.

30% מתפרנסים מחקלאות וגידול בעלי חיים.

30% עובדים בשירותים ומשרות קבועות.

30% שכירים.

תהליכים-מבנה חברתי ומעמד הפרט:

Ò היחלשות מעמד הזקן, השיח’ והשבט

Ò העצמת מעמד הפרט, והאישה במיוחד

Ò היחלשות זהות שבטית

Ò התחזקות זהות דתית ולאומית

זהות ויחס למדינה:

Òהידרדרות היחסים עם המדינה

Øירידה בשיעור הגיוס הוולונטרי לצה”ל

Øזהות פוליטת- דפוסי הצבעה

Øמחאות ואקטיביזם

סיכום:

Ò בדואים מסורתים הם ערבים שניהלו אורח חיים נוודי-פסטורלי.

Ò המבנה החברתי היתה פטריארכיה מבוססת על יחסי קרבה הולכים ומתרחבים מרמת האוהל לרמת השבט.

Ò מבנה חברתי זה ושליטה במדבר הקנו לבדואים יתרונות אסטרטגיים בימי קדם.

Ò עם בוא המודרנה ללבנט בעת החדשה החל תהליך של התיישבות ועיור הבדואים שממשיך עד היום במדינת ישראל.

יישוב הבדואים מביא לשינויים חברתיים בכל תחומי החיים לרבות: תעסוקה, דמוגרפיה, חינוך והשכלה, מעמד הפרט ומעמד האישה, ויחס מורכב בין הבדואי והמדינה