הספר שלי

איזו חיה אני..

אני חיה מסתורית וחכמה,

עוף לילה דורס,

יש לי נוצות, מקור מחודד, ועיניים עגולות שעוזרות לי לראות בלילה.

כשמגיע החושך אני יוצא החוצה, עף בשקט ומתנפל על הטרף שלי.

אני מוזכר בהרבה סרטים, אבל האהוב עלי הוא הארי פוטר.

כתיבת סיפור לפי תמונה-התמונה בעמוד הקודם

טיילתי בשדה, לבדי, הבטתי אל האופק כשלפתע..

הרגשתי שיתוק ברגליים ונפלתי, לא יכולתי להזיז את רגלי.

התחלתי לזחול אל הבית הראשון שראיתי, זה הרגיש כמו נצח! אבל עשיתי זאת.

נקשתי על הדלת, והדלת נפתחה

פתחה את הדלת אישה מבוגרת, לבושה די מוזר.. כאילו… גלימה סגולה?.. כובע משולש כזה.. כמו של מכשפות, צחקתי קצת אבל שהיא לא תשמע.

האישה הזמינה אותי להיכנס, אמרתי כן וזחלתי פנימה,

האישה שאלה אותי למה אני זוחלת אז סיפרתי לה מה קרה.

והאישה אמרה לי חכי פה יש לי משהו בשבילך,

 האישה חזרה עם כוס תה, שאלתי את עצמי, כוס תה? איך זה יעזור לי?

האישה הביאה לי את הכוס ואמרה לי, תשתי.

שתיתי את התה ולפתע התחלתי להרגיש את רגלי עוד פעם, אמרתי לאישה המבוגרת,

אני לא מאמינה! איך זה קרה?!

האישה המבוגרת אמרה לי, קסם. עם מבט מחשיד על פניה.

הנחתי לזה ושאלתי את האישה אם אוכל ללון בביתה הלילה כי כבר נהיה מאוחר.

האישה המבוגרת ענתה כן בשמחה וכיוונה אותי למעלה לחדר האורחים.

נרדמתי, ופתאום באמצע הלילה, שמעתי רעשים מוזרים, לחישות כאלו,

ירדתי למטה והופתעתי לראות את האישה המבוגרת לוחשת משהו

מעל איזה ספר מוזר, ואז. שמעתי את האישה לוחשת את השם שלי!

מהר רצתי בבהלה לפתח הדלת, יצאתי מביתה. ולעולם לא חזרתי.

כיום אני גרה בבקתה קטנה בכפר יפה עם אנשים נחמדים סביבי.

אבל כנראה שלא חשבתי אי פעם שהאישה תחזור, כמו אותו היום שהיא הופיעה בפתח דלתי.

כתיבת סיפור בהשראת משפט משיר

השיר שבחרתי- פזמון ל-יקינטון-אריק איינשטיין

המשפט שבחרתי- לילה לילה מסתכלת הלבנה

היה כבר חשוך ולא ראיתי כלום.

אבל אני יודעת בבירור שלא הייתי לבד.

הלכתי בלי לראות, ניסיתי לחזור הביתה,

אבל אז, איש אחד משך אותי חזרה.

אני זוכרת שהוא ניסה למקום כל שהוא כך הוא אמר…

אבל התנגדתי, מזל שהלבנה האירה לי את הדרך והצלחתי לברוח.

החדר האינטימי שלי-משהו מהילדות

החדר ילדות שלי, אני לא זוכרת כל כך הרבה אבל יש משהו שאני בוודאות זוכרת, מעל המיטה בחדר אני זוכרת ציור של חתולה לבנה כזו, היא די מוכרת היא נראה לי מסדרה מצוירת, אני יודעת שכל כך אהבתי את הדמות שלה שאפילו התחפשתי אליה בפורים 😉

ויש עוד משהו, שאיתי כבר עשור, הדובי שלי, פו הדוב, הוא הדבר האהוב עלי ביותר. תמיד כשאני עצובה או כשאני בוכה, אני מחבקת אותו וישר משתפר לי המצב רוח.

אני ממש אוהבת את הדובי הזה והוא חשוב לי מאוד, מקווה שאצליח לשמור עליו עוד הרבה עשורים 🙂