זיכרונות

יום אחד בשנת 1939 בגרמניה, אברהם פוטר מעבודתו. אברהם לא ידע מה הסיבה שפיטרו אותו והיה נסער ועצוב, ובכה בגלל פיטורו.

כשהתחילו הגזרות על היהודים, אברהם הבין מה הסיבה לפיטוריו. הוא הבין שהוא לא עשה דבר מלבד היותו יהודי. הדבר פגע בו מאוד משום שעבד שנים רבות במקום עבודה זה ואף פעם לא התלוננו עליו.

אברהם לא יכל למצוא דרך לחזור לעבודתו והיתה לו בעיה, לאברהם לא היה כסף לכלכל את משפחתו ואברהם כבר היה מיואש מהמצב שמשפחתו הגיעה אליו.

אברהם היה צריך לחשוב על דרך שמשפחתו לא תישאר בחרפת רעב והוא וילדיו מצאו דרך להבריח אוכל הוא עשו זאת בשקט ובכעס על כך שהביאו אותם למצב זה והרגישו מושפלים.

אברהם הבין שהוא ומשפחתו אינם יכולים להישאר במצב זה ושאין להם עתיד בגרמניה ולכן אברהם ברח עם משפחתו מגרמניה לארה”ב אברהם ומשפחתו שמחו והתרגשו שהגיעו לארה”ב 

משם המשיכו אברהם ומשפחתו אל מקום בו חילקו מגורים תמורת תשלום סביר.

“כאן נגור ילדים” אמר אברהם לילדיו. הילדים שמחו על המקום הגדול ומשפחתו של אברהם אחסנה שם את דבריהם. לאברהם לא הייתה עבודה ויצא לאזור המסחרי הקרוב אליו בחשש, מפני שזה היה עבורו מקום חדש, גדול ולא מוכר. אברהם חיפש מקומות בהם דרושים עובדים ובסוף יום מתיש ומייגע הגיע לאתר בנייה בו הסבירו לאברהם ששם הם בונים פרויקט עצום המתמשך כבר כמה שנים ומתקרב לסיומו אברהם הציע את שירותיו והסכימו לקבל אותו לעבודה. אברהם חזר לביתו בלילה עייף אך מאושר מתוצאות היום. בבוקר אברהם הקים את ילדיו בשעות הבוקר המוקדמות בשיר ובגיל. ובישר להם שהצליח למצוא עבודה מכובדת מאוד ושיוכל לפרנס אותם. ברדת הלילה משפחתו של אברהם  ישנה וזוהי הייתה שעת כושר בשביל אברהם להתגנב באמצע הלילה לאתר הבנייה ועשה שם עוד עבודה באתר הבנייה אברהם חזר לביתו בשעה שש בבוקר וחזר למיטתו. בני ביתו חשבו שאברהם לא עשה כלום חוץ מלישון. אברהם קם עייף ומותש אך היה מסופק מעבודתו. אברהם קיבל בונוס על עבודתו הקשה. אברהם לקח את כספו, הימר עליו והפסיד את כספו. אברהם חזר לביתו ופרץ בבכי מצאה אותו אשתו בוכה. 

היא שאלה אותו:”מה קרה?” ואברהם סיפר לה את כל הסיפור איך עבד בשעות לילה. איך שהיה נואש להרוויח עוד כסף כדי לכלכל את משפחתם בכבוד והימר על הכסף ובשל כך הפסיד את המשכורת שלו. אשתו הבינה את הלחץ המוטל על אברהם  והציע את עזרתה. אשתו אמרה שגם היא יכולה לעבוד. ולמחרת היום אשתו הלכה לחנות בגדים והציעה את שירותה והתקבלה לעבודה. היא עבדה כמו אברהם ואף לקחה שעות נוספות כבונוס וכך יכלו לחיות בארצות הברית בלי דאגות. כיום אברהם בן 92 ועדיין זוכר את הסיפור.