חברות מאחרות

בבוקר גשום בשעה 7 וחצי יצאו נועם ותהל ליום לימודים נוסף.

בדרכם לבית הספר. נועם ותהל נתקלו בשלולית וקפצו לתוכה

אמרו לעצמן: “איזה כיף לנו, כל החורף לא ראינו כאלו שלוליות ענקיות”.

תהל אמרה לנועם: “את צודקת! זאת הזדמנות נהדרת לעשות כיף”.

נועם השיבה: “קדימה בואי נקפץ”.

ושתיהן השתכשכו במים, לא הרגישו איך הזמן חולף וכבר אחרי השעה 08:00.

שתיהן התמלאו בבוץ, המגפיים והמכנסיים.

תהל אמרה:” לא נוכל ללכת כך לבית הספר.

מה נעשה תהו בליבן.

נלך הביתה אמרה נועם. אין לנו ברירה. נחליף את בגדינו ונמשיך לבית הספר.

היה כבר 09:30, נכנסו לכיתה קצת נבוכות.

“כן בנות, היכן הייתם שאלה המורה שרון?

שתיקה בכיתה.

“אני ממתינה לתשובה”.

“בדרכנו לבית הספר נתקלנו בשלולית ענקית. כל כך רצינו לעשות כיף. התלכלכנו ולא יכלנו להגיע כך לכיתה” אמרה נועם.

“לא יתכן שיעלה בדעתכן כך להשתולל בזמן שאתן צריכות להיות בכיתה” אמרה המורה.

המורה החליטה לתת להן עונש על האיחור. בזמן ההפסקה ישבו

מחוץ לחדר המורים.

כשהסתיימה ההפסקה ניגשו למורה ואמרו לה: “מצטערות על האיחור זה לא יקרה יותר”.

חייכה המורה ואמרה: אני רק רוצה שתשמרו על עצמכן”.

תודה המורה ויום טוב.