להציל את הנרקיסים של סבא

“אבא, אבא…”פרץ ארז הביתה,

ופניו משולהבים ומזיעים מסיבוב באופניים.

“הגעת בדיוק בזמן לארוחה,” אמר אבא,

והניח על השולחן את קערת הסלט הגדולה.

https://milog.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9D

“אבא,” לא הצליח ארז לעצור את ההתרגשות החזקה,

“דחפור ענקי עומד בשדה, איפה שבחורף צומחים הנרקיסים של סבא,

 ומישהו תקע שם שלט שכתוב עליו: “כאן יקום בית ספר אזורי”!

“יופי! סוף סוף מתחילים לבנות בית ספר חדש.

אם הבנייה תלך לפי התוכנית, בעוד שלוש שנים כשתעלה לכיתה ו,

תזכה ללמוד בבניין חדש ומרווח.”

https://milog.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

“אבל, אבא,” נידהם ארז,

“הדחפור יעקור את הבצלים של הנרקיסים ולא יישאר שם כלום…

הוא יקלקל הכול וסבא אמר שזה המקום הכי יפה במושב שלנו.”

“החלום של סבא היה שיגורו במושב שלנו הרבה משפחות עם המוני ילדים,”

חייכה אליו אימא. “וכשיגמרו לבנות את השכונה החדשה ואת

בית הספר, יהיו לך הרבה חברים חדשים.”

“לא אכפת לי מחברים חדשים,” קרא ארז ועיניו מלאו דמעות,

“שיבנו במקום אחר, רק לא על חלקת הנרקיסים שסבא אהב.”

“אין לנו מקום אחר,” הסביר אבא,

 “החלקה הזאת מיועדת מאז הקמת המושב לבנייה ציבורית,

ואנחנו שמחים שיחד עם בניית השכונה החדשה, הקצה משרד השיכון גם סכום מכובד לבניית בית הספר”.

” אבל למה דווקא שם”  התעקש ארז,

“סבא אמר שהנרקיסים הם פרחים מוגנים.

הוא לא הרשה לי אף פעם לקטוף אותם, אפילו כשקטפתי פעם

נרקיס אחד ליום ההולדת של סבתא הוא כעס.

 עכשיו יהרסו לו את כל החלקה, ולכם לא אכפת בכלל…”

צעק וברח החוצה, טורק אחריו את הדלת.

בלילה, במיטה, ניסתה אימא לנחם אותו.

 “אל תכעס, ארז, אני בטוחה שגם סבא היה מסכים לבנייה הזאת. הוא חלם שהמושב הקטן שלנו יתפתח ויגדל.”

הוא שתק.

“אתה זוכר איזה שיר נהג סבא לזמזם לעצמו תמיד?”

לחשה לו אמא.

ארז התבונן בה בציפייה.

הוא התגעגע מאד לסבו שנפטר לפני שנה ואהב כשאימא סיפרה עליו.