ספר שורשים

:עבודת שורשים – חלק ראשון

תעודת זהות ומשמעות שמי

שם פרטי: עמית

שם משפחה: כהן

תאריך לידה עברי: ט’ בניסן תשס”ז

תאריך לידה לועזי: 27.3.2007

מזל: טלה

שם האב: (אין)  שם האם: אפרת

 – אחים ואחיות

שם: גלעד  גיל: 9

ארץ ועיר לידה: הרצליה

בית חולים: אסף הרפא, באר יעקוב

 – פרטים מזהים

גובה: 1.54

צבע שיער: חום כהה

צבע עיינים: חום

תכונות אופי בולטות: לא מדברת הרבה (אלא אתם אתם חברים טובים שלי ואז אני מתחילה לשפוך), חכמה (במובן יחסי), תגן על מי שצריך להגן עליו.

באיזה תכונה אני גאה במיוחד: ואהבת לרעך כמוך גם אם הוא לא בדיוק כמוך, או במילים אחרות – קבלת השונה.

איזה תכונה הייתי רוצה לשנות: ההערכה העצמית שלי.

 – השם שלי

שמי מופיע במילון, פירושו חבר או מכר, חבר בארגון, מקביל בתפקידו, מעמדו, עיסוקו וכד’

מידע נוסף: השם מתאים גם לבן וגם לבת, והערך הנומרולוגי הוא יצירתיות, רצינות, וצורך במזון מנטלי.

אמא שלי בחרה בשם “עמית” כי היא אהבה את הצליל של השם והמשמעות שלו.

:אגדה על שמי

היה הייתה פעם ילדה ושמה עמית. טוב נו, על מי אני בעצם עובדת – ההתחלה הזאת של הסיפור נשמעת כאילו זאת אגדה, והחיים שלי הם ממש לא אגדה של באושר ואושר. החיים שלי עדיין לא נגמרו, תודה לאל! אבל הנה מה שאני יכולה לספר לכם על עצמי: אני עמית, בת 12 ועשרה חודשים, עוד מעט 13, גרה בראשון לציון ויש לי חיים סבבה. אני אומרת את זה כאילו החיים הם סתם משהו אגבי בשבילי, למרות שהם ממש לא. אני רוקדת שלוש, לפעמים ארבע פעמים בשבוע, נמצאת בכיתת מופת ומשתתפת במקהלה הבית ספרית. אני רוצה לספר לכם היום על חברות – קצת אירוני בגלל השם שלי, “עמית”, אבל בכל זאת. מה זה בעצם חבר אמת? חבר אמת הוא אחד שיהיה שם בשבילך, לא רק כשנוח לו. חבר אמת הוא אחד שלא סתם יהנהן בראשו כאתה מנסה לספר לו על הבעיות שלך, אלא אחד שבאמת ינסה לעזור לך לעבור אותן. בינך ובין חבר האמת לך יש מין רגש שונה כזה, מו אהבה אבל לא נמשכים זה לזה בצורה רומנטית – מין אהבה מיוחדת כזאת שיש רק לכם. חבר אמת יהיה שם בשבילך גם כשלא תזדקק לו, ולא כדי להוריד אותך, אלא די להרים אותך הכי הכי גבוה. ולפעמים לחברי אמת מאוד קשה לספר את האמת, כי אתה הכי מפחד לאבד אותם, לראות אותם מפנים לך את הגב. אבל במקרים כאלה הפחדים שלך הם פחדי שווא – כי חבר אמת לא היה מפנה לך את הגב גם אם מה שעשית או אמרת היה הכי נוראי ובלתי נסבל שאפשר. חבר אמת יאהב אותך כמו שאתה, עם כל היתרונות והחסרונות שכרוכים בך. ואם הוא או היא מפנים את הגב, הם לא היו חברי אמת מלכתחילה. וזה מה שאני מנסה להיות בשביל החברים שלי – נאמנה, תומת ואוהבת. גם אם הם לא חברי האמת שלי, חשוב לי שהם ירגישו טוב ונעים. זה עוזר לי לעזור להם להרגיש טוב, ועוזר לי להפוך לאדם יותר טוב. אז זו “האגדה על שמי”. היא לא ממש אגדה, אבל לפחות היא אמיתית, כנה ומלאה .ברגשות שלי

חלק רביעי: מתכון משפחתי

המתכון: קציצות מנגולד

מצרכים:

שתי חבילות מנגולד

רבע קילו בשר טחון

שתי ביצים

פרורי לחם

שש שיני שום

רסק עגבניות

פפריקה אדומה (לא חריפה)

פלפל לבן

מלח

כורכום

אופן הכנה:

מפרידים את עלי המנגולד מהגבעולים. את הגבעול מנקים (יש מין שיערות כאלה שצריך להוריד) וחותכים לחתיכות קטנות. את העלים רוחצים ושמים בסיר עם מים, מרתיחים, מסננים וסוחטים.

את הגבעול החתוך שמים בסיר ומרתיחים בו מים, שמים שלוש שיני שום (קצוצות), רבע כפית פלפל לבן, רבע כפית כורכום, חצי כפית פפריקה, וכף רסק עגבניות.

את העלים לוקחים ושמים בקערה גדולה, מעליהם בשר טחון, רבע כפית פלפל לבן, רבע כפית כורכום, כפית פפריקה, כפית מלח, ושלוש שיני שום (קצוצות). מעליהם שמים שתי ביצים וחופן פרורי לחם, ומערבבים בידיים (כן כן, בידיים). לאחר מכן מכדררים לכדורים, מתגנים במחבת חמה משני הצדדים, מוצאים ושמים על הסיר עם הגבעולים. לאחר חצי שעה של בישול על אש מונמכת בהדרגה אפשר לאכול!

*מומלץ לאול עם אורז לבן

בתאבון!

חלק 5: ראיונות

הורים:

אפרת כהן. נולדה בתאריך 12.2.1971

 שם המשפחה כהן עובר אצלנו במשפחה במשך דורות. שם המשפחה הקודם של סבתא שלי היה בכר, אבל בדור ההוא היה פחות אפשרי שאישה תשמור את שם המשפחה הקודם שלה, ובלי שום קשר סבתא שלי רצתה שלולם יהיה את אותו השם הקצר מסבא שלי.

אמא שלי לא התחתנה, היא אם חד הורית ולכן שם המשפחה שלה לא משתנה.

לאמא שלי יש אח ואחות, שניהם מנישואים קודמים. אחות של אמא שלי, ניתה, נולדה בתל אביב ב 21.1.1951, ודוד שלי, יואב, נולד בפר סבא ב 29.4.1957.

שפת הדיבור בבית הייתה תמיד עברית.

אמא שלי היא פיזיותרפיסטית בבית ספר לחינוך מיוחד “אסיף” בבאר יעקוב. היא חובבת תיאטרון וסרטים, בילויים משפחתיים ואוהבת לטייל.

למדה בתיכון “היובל” בהרצליה במגמת ביולוגיה מוגבר וכימיה משני, ולמדה באוניברסיטת תל אביב את הפקולטה למקצועות הבריאות, פיזיותרפיה.

בבית הספר היסודי היו חבריה הטובים ענת טוביס ואייל רשף. בחטיבה ובתיכון הייתה חבורה שכללה אותה, ארז אגמון (שהיה החבר הי טוב שלה), דפנה דיבון, רז ברזילאי, ואיילת פירסט. עשיו חברותיה הן דגנית פרויימוביץ’ (החברה הכי טובה שלה היום), יעל, סיוון, ירדן, וכל הבנות מהעבודה.

אמא שלי טיילה בארצות הברית אחרי הצבא. דודה שלי הייתה בארה”ב בשליחות המדינה ל 4 שנים. אמא שלי נשארה 8 חודשים, והיא עבדה שם במשרה חלקית לטיפול בילדים ישראלים שההורים שלהם גם בשליחות. במקביל היא טיילה המון ברחבי המדינות השונות.

בזמן שאמא שלי הייתה ילדה, כל המשפחה הייתה מתאספת לארוחת שבת אצלם בבית. סבא היה עובד גינה בשבת, לפעמים אמא שלי הייתה עוזרת לו, ולפעמים הייתה מקשיבה לרדיו. בחגים היו ארוחות משפחתיות, בסוכות סבא היה בונה סוכה בחצר, ביום כיפור כולם רכבו על אופניים. החג האהוב עליה היה ל”ג בעומר. כל החבורה הייתה אוספת עצים כבר מפסח, ומחביאים אותם אצל סבא במחסן. בלילה של ל”ג בעומר הם היו שרים, ונשארים ליד המדורה כל הלילה.

היא הייתה יושבת עם הרדיו ומקשיבה למצעד הפזמונים, אהבה את עפרה חזה, להקת בנזין, מייקל ג’קסון, רוד סטיוארט. ביום רגיל היא הייתה חוזרת מבית הספר, אוכל, עושה שיעורים ובשעה 4 יוצאת עם כולם לשכונה. לפעמים הייתה הולכת  לאייל לשחק באטרי (כמו אקסבוקס או פלייסטיישן) פאקמן, ומשחקים כאלה, או “חורשים” את הרצליה ברגל – הולכים למגרשי גרוטאות, גונבים תפוחי אדמה מהשדות. בגיל 12 לקחו אותה  להופעה של “תהילה” ופעם או פעמיים בשבוע הייתה תכנית שהיא אוהבת בטלוויזיה – החתול שמיל, בית קטן בערבה, האיש מאטלנטיס, ואחר כך “תהילה” בתור סדרה.

הייתה בנוער העובד עד כיתה י’, חוג קרמיקה וג’ודו. המטרה העיקרית של הנוער העובד הייתה מפגשים חברתיים עם טיולים, מחנות, ופעולות עם חברים.

לאמא שלי אף פעם לא היו אחים או אחיות ביולוגיים, והאחים שלה מסבא שלי ואשתו הראשונה היו גדולים ממנה ב 19 שנה. אבל כשבת דודה שלי נולדה, כשאמא שלי הייתה בת 9, הן גדלו ממש כמו אחיות. סבתא שלה, שהיא גם סבתא שלי, טיפלה בה כשדודה שלי הייתה בעבודה. אמא שלי לקחה אותה מהגן, שיחקה איתה, הייתה מציקה לה ולוקחת לה בכוונה את הדובי. הן יצאו לטיולים ביחד, והיו, והן עד היום, קרובות מאוד אחת לשנייה.

אחים:

גלעד כהן, נולד בבית החולים אסף הרופא בבאר יעקוב, ב 21.12.10.

הוא תלמיד בכיתה ג’, אוהב לשחק באקס בוקס ובמכשירים טכנולוגיים אחרים, משחק כדורסל, אוהב מתמטיקה ואמנות.

אני ואח שלי תמיד היינו קרובים. כשהוא היה קטן ולא הסכים לאכול מאמא שלי, הוא אוכל רק ממני בכפית. אנחנו מבלים ביחד עם המשפחה, מטיילים, יוצאים ביחד לצלם מדי פעם,  ועוזרים אחד לשני. למרות שאנחנו רבים המון, הוא אח שלי, ואני אוהבת אותו מאוד.

סבא וסבתא:

סבא וסבתא שלי נפגשו במקום עבודה – סבתא שלי טיפלה בילדים של המעסיק, וסבא שלי היה הנהג שלו. אחרי שנה שהם הכירו הוא הציע לה לצאת, ולאחר כמה זמן הם התחתנו, ונולדה להם בת – אמא שלי.

סבתא:

ז’נט כהן, נולדה בקהיר ב 18.4.1940

בבית דיברו צרפתית וערבית. עד גיל שש הם היו משפחה רגילה, אבל כשהייתה בת שש אחותה הקטנה נולדה ואמא שלה חלתה בדיכאון אחרי הלידה. מאז היא  כבר לא הייתה בבית, כי היא הייתה בהרבה בתי חולים, והאחות של סבתה שלה גידלה את הילדים מאז.

בגיל 9 הם עלו לארץ ממצריים דרך צרפת – היא, ארבעת אחיה ואחות של סבתה, אבל אז היא חלתה בדלקת ריאות חריפה ונשארה בצרפת להחלים. ולאחר כשנה הגיעה לארץ, שם היא התאחדה עם שתי אחיותיה הגדולות. את שני הילדים הקטנים כבר מינו למוסדות, ושלושתן הגיעו יחד למוסד.

התקופה בה סבתי גדלה הייתה התקופה בה עליית הנוער התחילה לאסוף ילדים יתומים מכל העולם ולהעלותם לארץ.

לאחר שאמה חלתה, אבא שלה נשאר לטפל בה  ולא עלה עם המשפחה לארץ, אבל במלחמת סיני הוא נאלץ לעזוב את הבית ולעלות ארצה. בשלב הזה הוא כבר היה חולה וקו הבריאות שלו לא היה תקין, ובשנת 1964 הוא נפטר. הילדים ניסו ליצור קשר עם אמם דרך דודה (דודה גמילה) שנשארה במצריים. לאמא שלהם הייתה אזרחות צרפתית, אז הם יצרו קשר עם השגרירות הצרפתית ועם בן גוריון (שהיה ראש ממשלה באותו הזמן) ולבסוף אחרי הרבה התעקשות ולחימה הובא לידיעתם שיש מטוס מיוחד שמביא אותה לארץ. מאז היא הייתה בבית החולים, והיא לא זכרה את ילדתה האחרונה בגלל המחלה שטשטשה אותה. היא נפטרה בשנת 1978.

כשסבתא שלי הייתה במוסד עם שתי אחיותיה הגדולות החיים לא היו ממש תותים ושמנת, אבל באותה תקופה היה נהוג לשחק בכדור, לקפוץ בחבל, ולשחק בקלאס.

סבתא שלי אוהבת לטפל בילדים, לבשל, והיא מאוד מתעניינת בהיסטוריה ובעולם בכלל. השנה היא תהיה בת 80, אבל היא תמיד תישאר צעירה ברוחה.

סבא:

עזרא כהן ז”ל, נולד בבומבי ב 15.1.1923

הבית של סבא שלי היה גדול מאוד. הם היו משפחה אמידה מאוד מבחינה כלכלית, והיו שם משרתים ש”אפילו את שרוכי הנעלים קשרו לו”. למרות כל זאת הוא אף פעם לא היה מפונק. בבית אבא שלו שכר מטפלת שתדבר ותשיר ותשחק אתו רק באנגלית, לכן האנגלית שלו הייתה בריטית, ולא כמו האנגלית המדוברת בהודו. הוא לא ידע מילה בהינדית, ולכן הילדים בבית הספר התנכלו לו והרביצו לו.

אביו, יהודה, היה איש עסקים שהתעסק ביבוא ויצוא של סחורות. אמא שלו, רחמה נולדה בעיראק, הייתה יתומה והופרדה מאחותה כשנשלחה להודו, בעוד אחותה נשארה בעיראק.

בתקופה שבה גדל סבא שלי הייתה הנפילה הכלכלית הגדולה בשנת 1929.

הוא למד בבית הספר היהודי בבומבי, שם למדו בעברית ובאנגלית מקצועות שונים כמו מתמטיקה ומדעים, וגם תורה. מבית הספר הוא היה יוצא לטיולים, ולפי מה שהוא כתב, הוא מספר שהוא היה במקומות מרהיבים ויפים, יותר מאלו שיש בארץ.

סבא היה בן 15 כשהוא עלה לארץ מהודו. בהתחלה האמא עלתה לארץ כדי להתבסס כלכלית במדינה, ולקחה איתה את שלושת הילדים הגדולים – חנה, משה(גורג), ואייבי, כך שאם משהוא יקרה לה משה יקרא קדיש (כי הוא אחרי בר – מצווה). עם האבא נשארו סבא שלי, אפי (שהיה גדול מסבי בשנה וחצי), אליס וסם, כך שאם יקרה משהו לאבא שלו אפי יוכל לקרוא קדיש. אחרי שלסבא שלי מלאו 13, אפי, שהיה רק בן 14 וחצי, עלה לבד עם אליס וסם בקטנים לארץ, וסבא שלי נשאר כדי שאם משהו יקרה לאבא שלו, הוא יקרא קדיש. בשלב מסוים משה, אחד מהאחים הבכורים, חלה (כנראה בגלל שהוא לא היה רגיל לקור של ירושלים, מכיוון שהשינוי מבומבי היה גדול מאוד מבחינת טמפרטורה) ואמא שלו לא סמכה על הרופאים בארץ אז היא חזרה אתו לבומבי כדי שהרופאים שם יטפלו בו. לאחר זמן מה היא התחילה לדאוג לילדים

שנשארו בארץ, אז היא וסבא שלי עלו לארץ, ועברו להרצליה, בזמן שהאח הגדול (משה) נשאר בהודו עם אבא שלו.

כל המידע נלקח מתוך הקלטות שנערכו לאזרחים ותיקי הרצליה.

חלק 6: סיפור משפחתי

אמא של סבא שלי מאוד רצתה לראות את אחותה בעיראק, בגלל שבמשך 7 שנים היא הייתה עקרה והיא רצתה “לנקר לכולם את העיניים” ולהשוויץ עם כל 7 הילדים שלה. כשהיא הייתה בבגדד, היא לקחה את כל הילדים לקבר של עזרא הסופר, הרי סבא שלי קרוי על שמו. הקרובים סידרו להם ספינה  ששטה על נהר החידקל, אורך השייט יומיים. כשהם ירדו מהאונייה לעבור לסירות קטנות יותר כדי לעבור לחוף, וסבא שלי כמעט נפל לנהר, אמא שלו אמרה לו שעזרא הסופר הציל אותו, ושכוחו תמיד ישמור ויגן עליו. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא ניצל מסכנות, והוא נישאר להאמין בכך.

חלק 7: מידע על ארצות המוצא

שתי המשימות שבחרתי הן משימה 2 ומשימה 5.

בני ישראל הוא שמה של הקהילה היהודית שהתקיימה במערב הודו בנוסף לקהילת יהודי בגדאד ויהודי קוצ’ין בהודו. עם הקמת מדינת ישראל, עלתה במהלך השנים רוב הקהילה לישראל ובה מצוי הריכוז הגדול ביותר של בני ישראל מהודו. בטרם העלייה לישראל באמצע המאה העשרים מנתה הקהילה כ-24,000 נפשות שהתרכזו בעיקר במומביי, כלכותה, דלהי, אחמדאבאד וטהאנה. כיום, על-פי ההערכות, מונה הקהילה כ-74,000 נפשות בישראל, כ-3,000 נפשות באזור מומבאי, כמה מאות נפשות ברחבי הודו ועוד כ-1,000 נפשות ברחבי העולם כולל צאצאי נישואין בין עדתיים. ישנה מסורת בעל-פה על קהילת בני ישראל מהודו, שלפיה דוד הסוחר, אחי הרמב”ם הגיע לסחור בהודו לפני כאלף שנים, אך אין לכך עדויות מבוססות. במחקר עולה כי סוגיית מוצא הבני ישראל מהודו, מעלה אפשרות שהיו צאצאי עשרת השבטים. יש מבני ישראל הסוברים כי אבותיהם נמלטו מארץ-ישראל בדרך הים החל בשנת 175 לפסה”נ, בימי מלכותו של אנטיוכוס אפיפאנס. המסורת מספרת, כי ספינתם של הגולים נטרפה ליד חוף קונקאן, דרומית לבומבי. הניצולים קברו את מתיהם באתר סמוך לכפר נאווגאון, במקום ששימש לימים כבית הקברות של בני ישראל.

 הודו – הקהילה היהודית העתיקה

בואו לבקר בהודו, ארץ שבה מיליוני יהודים חיו ונלחמו בה. התחברו לשורשים שלכם וחפשו שקט נפשי בנופיה המרהיבים של הודו – בקרו בטאז’ מאהל, הרי ההימלאיה, חופי הים הטרופיים, והתענגו באמצעות טכניקות היוגה והמדיטציה השונות, וכן האומנות והארכיטקטורה העשירה שמציעה הודו.

שלב 8: מסלול העלייה לארץ

(אני לא יודעת איפה המפה האילמת)

סבתא שלי עלתה ממצרים למרסיי שבצרפת, ואחר כך לישראל.

סבא שלי עלה מהודו דרך פורט סעיד במצריים, ואז הגיע לישראל.