על האוכל בשירה – עם שירים של אביחי קמחי, יפעת גדות וסיגל זהבי

רבים מזיכרונותינו הם בעיקר ריחות, טעמים, הבעות הפנים..

בבית הורי היו סירים גדולים על הכיריים.

מלאים כל טוב ומדיפים ריחות של בישול והשקעה,

של עבודה קשה, של אהבה. טעמים שעולים בי מידי פעם ועוטפים בתחושת חום וגעגועים.

באחד הסיפורים הידועים והמכוננים בתורה מסופר מה שהכין אברהם אבינו לאורחיו: ו”ַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: “מַהֲרִי; שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת.” (בראשית יח, ו)

ובספרות אפשר למצוא בספרים רבים תיאורי מזון ואפילו הכנתם, ריחם ודעות. ביניהם – טוביה החולב, אפשר גם בלי קוויאר, המתיקות שבשכחה ועוד רבים מאוד.

ומה בשירה?

חיפשתי ומצאתי קטעים ושירים שדיברו אל ליבי בנושא.

הבלדה המפורסמת של טשרניחובסקי היא תיאור מדוייק ומלבב של הכנת לביבות להן התאוותה גיטל:

רָאֲתָה גִיטְל חֲתוּלָהּ הַלּוֹקֵק הֶחָלָב וְהִרְגִּישָׁה

פִּתְאֹם בְּנַפְשָׁה גַם הִיא תַּאֲוַת-הָאֹכֶל, וּבְאַפָּהּ

רֵיחַ שֶׁל לְבִיבוֹת מְמֻלָּאוֹת בִּגְבִינָה עֲשׂוּיָה

וְרוֹחֲצוֹת בְּזִבְדָּה – וְהָאֵד עוֹלֶה בַסִּיר מִן הָרוֹתְחִים.

בַּת-צְחוֹק עַל שִׂפְתֵי הַזְּקֵנָה, כִּי צָחֲקָה בְלִבָּהּ עַל עַצְמָהּ.

אוֹתוֹ הַחֵשֶׁק מִנָּיִן? – וַתָּשֶׂם פְּעָמֶיהָ לַמַּרְתֵּף,

כֶּבֶד הַצִּנָּה, כִּי שָׁם הַגְּבִינָה וְכַדֵּי הַזִּבְדָּה”

..

רֵיזֶ’לֶה גָּדְלָה וַתִּיף, וַתְּמַלֵּא הַבַּיִת עֲלִיצוּת.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בְּשִׁיר תְּקַדֵּם פְּנֵי שֶׁמֶשׁ כְּעֶפְרוֹנִי,“

מתוך האתר “פרויקט בן יהודה”

תוך סיפור ההכנות נזכרת גיטל בנכדתה ריזל..היא מחייכת לעצמה, מזכירה ושוקעת בהכנות ובזיכרונות המעלים חיוך ודמעה.. אחת הבלדות המופלאות.

משורר בן זמננו אצלו תוכלו למצוא קטעים על אוכל הוא המשורר ארז ביטון:

“ גַּם אֲנִי רוֹצֶה סָלָט פִּלְפֵּל מְבֻשָּׁל שֶׁמּוֹרִידִים קֹדֶם אֶת קְלִפָּתוֹ

וּמְטַבְּלִים אוֹתוֹ בַּעֲשָׂרָה תַּבְלִינִים.

אִמָּא.

גַּם אֲנִי רוֹצֶה לְחַמָּנִית עִם בֵּיצָה קָשָׁה מְרֻדֶּדֶת בִּלְבַזֵּר וְקָמוֹן

תֵּה תּה  …

(קטע מתוך “מנחה מרוקאית”, הוצאת עקד,1979)

מִי שֶׁלֹּא יָשַׁב עַל הָאָרֶץ עַל כִּסְתוֹת פּוּךְ וְכָרֵי אַטְלָס

מִי שֶׁלֹּא בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּי יָדָיו

מִי שֶׁלֹּא חָפַן בְּיָדָיו סָלָט נוֹזֵל וְקַנַּח וְשֶׁטֶף אֶת פִּיו בְּיַיִן מִמָּרָקֶשׁ

מתוך חתונה מרוקאית”, מהספר “מנחה מרוקאית”, הוצאת עקד 1979)

..

וחיפשתי אצל משוררים ומשוררות שירים על אוכל ומצאתי:

..

אִמָּא פְרֵחָה בְּקִמְטֵי פָּנַיִךְ הַיָּפִים,

הִתְכַּבְּדוּ במעקוד

בְּזֵיתִים חֲרִיפִים

לִשְׁבֹּר אֶת העארק,

בַּקִּנָּמוֹן חָלָה,

בְּצִוְחוֹת הַנָּשִׁים נה נה נה נה.

(עַמִּי מָרְדְּכַי, דּוֹדִי מָרְדְּכַי)

תואוכל מַשֶּׁהוּ

הֲרֵי יְהוּדִים שְׁכֵנִים אֲנַחְנוּ.

(ארז ביטון, מתוך “שמחה במלח” מהספר “מנחה מרוקאית”, הוצאת עקד 1979)

וחיפשתי אצל משוררים ומשוררות שירים על אוכל ומצאתי:

אביחי קמחי –

משורר, זוכה פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2016. שימש חבר במדור הספרות של מועצת התרבות של ישראל. שימש כסגן יו”ר אגודת הסופרים.

ניהל את הפרויקט “שירה עברית בקול ישראל”, עורך, מנחה ומראיין באירועים למשוררים וספרי שירה.

פרסם עד כה 7 ספרים, 6 ספרי שירה ונובלה אוטוביוגרפית..

בּוּרֵקָס / אביחי קמחי

בַּמִּטְבָּח הַזָּעִיר שֶׁל אִמִּי

עַל שַׁיִשׁ חֶבְרוֹנִי סָדוּק

הָיְתָה לָשָׁה אֶת בְּצֵק הֶעָלִים

רִדְדָה, קִפְּלָה, רִדְדָה וְשׁוּב קִפְּלָה

וְחוֹזֵר חֲלִילָה בְּכָל יוֹם

וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מִלְּאָה בִּגְבִינָה וְתֶרֶד

וְהָיְתָה זֹאת מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ

כָּעֵת יָצָא לַבּוּרֵקָס שֵׁם רַע

שֶׁל זָ’נֵר סְרָטִים נָחוּת

וְסֻלְּקוּ מִכָּל תַּפְרִיט מֻמְלָץ

כְּאוֹיֵב הַצִּבּוּר

עָוֶל גָּדוֹל נַעֲשָׂה לַבּוּרֵקָס

לַמָּזוֹן הַקָּדוֹשׁ

שֶׁאִמִּי הֵכִינָה בְּיָדֶיהָ הַטּוֹבוֹת

וְנֶאֱכַל פָּרִיךְ וְנִמּוֹחַ בְּשַׁבָּתוֹת

(מתוך הספר “לנווט לבד בחושך”, בהוצאת עמדה וכרמל, בעריכת מרדכי גלדמן, 2013)

והנה שני שירים מתוך “קטמון הישנה” (2016)

..

טעמים / אביחי קמחי

רְצוּעוֹת פִילֶה בּוּרִי טְרִיּוֹת שֶׁבֻּשְּׁלוּ

בְּרֹטֶב עַגְבָנִיּוֹת וּפִלְפְּלִים חֲרִיפִים

שְׁתֵּי חַלּוֹת קְלוּעוֹת

שֶׁחִדְּשׁוּ פְּרִיכוּתָן עַל פְּלַטַּת הַשַּׁבָּת

יֵין רִיזְלִינְג לָבָן מְקֹרָר

זֵר פְּרָחִים

וַיְּכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

אַתְּ וּבִתֵּנוּ הַקְטַנָּה

שֶׁהָפְכָה לְבַחוּרָה יְפֵהפִיָּה

ילדות / אביחי קמחי

אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה וּבְטֶרֶם תְּכַסֶּה הַחֲשֵׁכָה

חָזַרְתִּי לְבֵית הוֹרַי עִם הַכַּדּוּר בַּיָּד

רָצוּץ וּמִתְנַשֵּׁף,  מֵרִיחַ כְּמוֹ חֹמֶץ

חָבוּל וְשָׂרוּט , בִּרְכַּי מְדַמְּמוֹת

כְּבֵן הַשָּׁב מִשְּׂדֵה הַקְּרָב

אִמָּא הָיְתָה מְכִינָה

שְׁתֵּי פְּרוּסוֹת עָבוֹת שֶׁל לֶחֶם לָבָן

מְרוּחוֹת בְּשִׁכְבָה גְּדוּשָׁה שֶׁל חֶמְאָה

שֶׁכֻּסְתָּה בַּחֲתִיכוֹת חַלְבָה נְדִיבוֹת

אוֹ בְּרִבַּת תּוּת שָׂדֶה שֶׁגָּלְשָׁה לַצַּלַּחַת

כְּמוֹ הָיוּ הַפְּרוּסוֹת מְנַת גוּרְמֶה

עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה נִרְדַּמְתִּי עַד הַבֹּקֶר

בַּחֲלוֹם אֶחָד

המוציא לחם מן הארץ / אביחי קמחי

בְּכָל יוֹם הִנִּיחָה אִמִּי

עַל שֻׁלְחַן הָאֹכֶל

כִּכַּר לֶחֶם טָרִי

וְהוֹדְתָה עַל הַשֶּׁפַע

לְמָחֳרָת הִכְנִיסָה

אֶת שְׁאֵרִית הַלֶּחֶם

לְשַׂקִּית נַיְלוֹן שְׁקוּפָה

וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי לְהַנִּיחָהּ

עַל גֶּדֶר הָאֶבֶן שֶׁבָּרְחוֹב

סלוניקי / אביחי קמחי

אַחֲרֵי שֶׁאַחַי הַבּוֹגְרִים עָזְבוּ
וְנוֹתַרְתִּי הָאַחֲרוֹן בְּבֵית הוֹרַי
פָּרַשׁ אָבִי לְפֶּנְסְיָה

פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הָיָה עוֹבֵר
בְּשׁוּק מַחֲנֶה יְהוּדָה
לְהָבִיא מִזָּ’ק דֵּלִיקָטֶסִים
גְּבִינַת קַשְׁקָבָל
לָקֵרְדָּה וְזֵיתִים שְׁבוּרִים
מֵרַחְמוֹ (אַלְלָה יִרְחַמוֹ) הֵבִיא
חוּמוּס וְגַרְגִּירִים חַמִּים
וּסְחוּג יָרֹק בְּשַׂקִּית נַיְלוֹן קְטַנָּה
כְּשֶׁהִנַּחְתִּי אֶת הַמַּעֲדַנִּים עַל לְשׁוֹנִי
הָיִיתִי מְסַפֵּר לְעַצְמִי סִפּוּרֵי עֲתִידוֹת
שֶׁהִשְׁתַּכְּחוּ כְּבָר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם 

כָּךְ חָיִיתִי כִּבְסָלוֹנִיקִי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם 

(מתוך ארעי (2018))

יפעת גדות

משוררת, הוציאה שלושה ספרי שירה –

“שלמה עם שבר”, בהוצאת בת-אור,

“מרחק בטוח מהחוף”, בהוצאת פרדס ובעריכה של דודי מנור

ו”בתוך הרעש הגדול”, בהוצאת קתרזיס ובעריכה של דודי מנור.

תַּנּוּר הַנֵּפְט שֶׁל חָמוֹתי/ יִפְעַת גדות

  ריחו עָלָה לְפֶתַע בְּאַפִּי

  נוֹשֵׂא עִמּוֹ יָמִים בְּרוּרִים

  שִׁכְבָה פְּשׁוּטָה אַחַת שֶׁל שִׂיחַ

  וְאִטִּיּוּת בְּרוּכָה שֶׁל הַדְּבָרִים

  עַל פְּלַטָה שֶׁל שַׁבָּת

  רִמְזֵי הָעֹנֶג שֶׁיָּבוֹא

  הָאֹכֶל הַנָּקִי מֵאִסּוּרִים

  הַהֲנָאָה הַנְּקִיָּה מִיִּסּוּרִים

  וְסַבָּא שֶׁמּוֹצִיא חָלָה בָּאָרֶץ הַקָּשָׁה

  טוֹבֵל אוֹתָהּ וּמִתְרַכֵּך

  מוּל עֹמֶק הַבְּחִישָׁה

פִּסָּה רַכָּה בַּפֶּה

  שֶׁל כִּיפְתֶה צְהַבְהַב

  קְצִיצוֹת שְׁחוּמוֹת וְאֹרֶז חֲמַצְמַץ

  אוֹתוֹ עָטַף הַגֶּפֶן בְּעָלָיו

  וְרֵיחַ הַתַּנּוּר

  תַּנּוּר הַנֵּפְט שֶׁל חָמוֹתִי

  מוּל מְעַרְבֹּלֶת הַתְּנוּעָה הכֹּה תְּמִימָה

  שֶׁל מִשְׁפַּחְתִּי,

  רֵיחוֹ עָלָה לְפֶתַע בְּאַפִּי

  וְאֵת רָאשִׁי סִחְרֵר

  אַתָּה זוֹכֵר?

לחם קימל / יפעת גדות

אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְהִשָּׁלַח                                    

לְהָבִיא חֲצִי כִּכָּר שֶׁל לֶחֶם

חַם וְרַךְ. ,לֶאֱחֹז אוֹתָהּ בַּיָּד

וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַקָּשֶׁה

נֵחְרָק ומתפצפץ,

ולְהַכְנִיס אֶת כֹּל קצהו

של הלחם אֶל הַפֶּה,

לִנְגֹּס לוֹ בַּפְּרִיכות,

לָתֵת לַפֵּרוּרִים לִנְשֹׁר עַל הַבְּגָדִים

וּלְסַמֵּן שֹׁבֶל שֶׁל נוֹכְחוּת

שֶׁל טַעַם שָׁאַף פַּעַם לֹא נִשְׁכַּח,

חֵצִי כִּכָּר שֶׁל לֶחֶם

חַם וְרַךְ.

סיגל זהבי –

משוררת, הוציאה שלושה ספרי שירה:

“חמש שיחות שלא נענו”  בהוצאת גוונים,

“אפור ואבוד ומופלא” בהוצאת פרדס,

ו”פואטיקאמרה” בשיתוף עם האמנית הצלמת נורית בהונקר, בהוצאת צבעונים.

..

וזה מה שכתבה לי סיגל על שירי הספר:

הזמנים השתנו. פעם שמנו הרבה סוכר, שיהיה לנו מתוק בחיים (כמו שכתבת בשירך), לחם עם חמאה וחלבה (כמו שכתב אביחי) אוכל נקי מאיסורים (כמו שכתבה יפעת).

המערוך / סיגל זהבי

בַּיָּמִים הָיְתָה אִמִּי מְעַרְבֶּבֶת חֳמָרִים וּלְשֶׂה,

מטִיחָה אֶת הַבָּצֵק, מְקַמַּחַת, מְשַׁטַּחַת,

חוֹרֶצֶת עִגּוּלִים, מְמַלְּאָה בָּשָׂר טָחוּן,

מַשְׁלִיכָה לַמַּיִם הָרוֹתְחִים הַגּוֹעֲשִׁים וְשׁוֹלֶה.

וְהַכֹּל רוֹאִים וּמִשְׁתָּאִים: עַנְנֵי קֶמַח,

לַהֲטוּטִים, מָסֹרֶת עַל פֶּה וּטְעָמִים.

וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת כְּחוֹלְמִים.

בַּלֵּילוֹת הָיְתָה אִמִּי מַנִּיחָה אֶת הַמַּעֲרוֹךְ

לְצִדָּהּ בַּמַּטֶּה, מְהַדֶּקֶת שְׂפָתַיִם, לֹא עוֹצֶמֶת

עַיִן מִתַּחַת לִשְׂמִיכָה, שָׁם הַחֲשֵׁכָה

סְמִיכָה. שָׁם הִיא בְּטוּחָה.

וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת חוֹלְמִים.

       (מתוך “אפוד ואבוד ומופלא” הוצאת פרדס, 2020)

וסיגל מציעה לנו נחמה באוכל –

..

הוֹרָאוֹת שִׁמּוּשׁ /סיגל זהבי – מפורסם לראשונה

..

טוֹבְלִים מִלָּה מְתוּקָה בִּדְּיוֹ. לְמָשָׁל, כָּךְ:

בִּיסְקְוִיט. נְשִׁיקָה. תְּמִימוּת.

אֶפְשָׁר לַחֲזֹר עַל הַפְּעוּלָה עַד

הִתְנַחֲמוּת.

בִּיסְקְוִיט. נְשִׁיקָה. תְּמִימוּת. בִּיסְקְוִיט. נְשִׁיקָה

ציפורה בראבי –

האוכל עבורי הוא זיכרון של שפע ועייפות..

..

ריבה ביתית / ציפורה בראבי

רִיבָּת פֵּירוֹת מִתְבַּשֵלֶת מַזְכִּירָה לִי

אֶת אִמִי ע”ה כְּפוּפָה אֶל הַסִירִים,

בּוֹחֶשֶת וְטוֹעֶמֶת

בְּאֶצְבַּע נֶחֱרֶכֶת

וְהַסִירִים הַמַהבִּילִים מַדִיפִים רֵיחַ פֵּירוֹת מְתוּקִים.

אֶת אָבִִי ע”ה חוֹתֵך יָפֶה תְאֵנִים וְתַפּוּחִים, גַם חַבּוּשִים, שוֹטֵף עֲנָבִים.

וְהֵם משִיחִים בֵּינֵיהֶם כַּמָה טוֹבִים הַפֵּירוֹת שקָנִינוּ

 ואֵיזֶה רִיבּוֹת טְעִימוֹת יֵצְאוּ לָנו.

וַאָבִִי הָיָה אוֹמֵר: “שִימִי עוֹד סוּכָּר

שִימִי הַרְבֵּה סוּכָּר.

שיהיה לנו מָתוֹק בַּחַיִים”.

וְאִמִי בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וּבִתְפִילָה מוֹסִיפָה סוּכָּר

הַרְבֶּה סוּכָּר

             שְיִהיה מָתוֹק.

ארוחה לתפארת / ציפורה בראבי

אֲרוּחָה לְתִפְאֶרֶת הֵכִינָה אִמָּא שֶׁלִּי

סִירִים עֲמוּסִים וְרֵיחָם למרחוק, רֵיחוֹת שֶׁל הַשְׁקָעָה וְאַהֲבָה וַעֲיֵפוּת וְכֹחַ שֶׁעוֹד מְעַט יִגָּמֵר

וַעֲיֵפוּת שְמִסְתַתֶרֶת

וְעֵינַיִם שֶׁמְּבַקְּשׁוֹת לְהַנְעִים לְחַבֵּק  לָתֵת וְלֶאֱהֹב בְּלִי גְּבוּל.

וּמְעַט מִתְנַצְּלוֹת

וְרַגְלַיִם שֶׁכִּמְעַט כּוֹשְׁלוֹת

אֲבָל בָּעֶרֶב נָנוּחַ

בַּלַּיְלָה נִישַׁן שֶׁיִּהְיֶה כּוֹחַ לָקוּם מֻקְדָּם

                                            לְבַשֵּׁל.

(מתוך הספר “שירים, רישומים, ציורים” בהוצאה עצמית, 2019)