בספר זה נלמד מדוע וכיצד צמחה

התנועה הציונית כתנועה לאומית של

היהודי ובמה היא דומה ושונה ממה

שקרה לתנועות הלאומיות באירופה

אבל קודם, בואו נקרא את הקטע הזה ונלמד איך חיו היהודים באירופה עד שהתחילו להשפיע עליהם השינויים שעליהם למדנו בפרק על צמיחת הלאומיות:

“…יהודי שרצה להתיישב באחת ממדינות גרמניה במאה ה17 או המאה ה18 היה חייב להגיש בקשה לשליט המדינה ולבקש תעודת חסות ובה ינמק מה התועלת שיביא למדינה –אם תקבל אותו . היהודי שיתקבל יהיה יהודי חסות והייתה לו הגנה מטעם השליט-כל עוד הוא חשב שהיהודים שהיו סוחרים ובנקאים יוכלו להועיל לו ,כאשר חשב שהם לא מועילים יכל לגרש אותם. היה קושי לארגן קהילה עם בית כנסת, חזן, שוחט, מורה וכולי- וכדי שזה יקרה היה צורך בתעודה ואישור מיוחד. השליטים לא איפשרו ליהודים לקנות מקרקעין ובתים ואף קבעו מראש היכן יגורו היהודים-יש רחוב או כמה רחובות שבהם מותר ליהודים לגור ויש אזורים שבהם זה אסור-זהו ה”גטו היהודי” -הגטו היה מופרד עם חומה משאר חלקי העיר והכניסה אליו הייתה דרך שערים . 

העובדה שהיהודים היו כפופים לשליט ונשארו על רקע התועלת הכלכלית שהביאו הובילה להתפתחות מעמד של “יהודי חצר” שהיה מעין שר אוצר גובה מסים ובנק של אדם אחד הדואג למימון צרכי המדינה שבה ישב. ואולם, רוב היהודים חיו בעיירות באזורים הכפריים ועסקו במסחר עם האיכרים או הערים או בערים שבהם עסקו היהודים במסחר ובהלוואות כספים. במסגרת זו המשיכו היהודים לחיות חיי קהילה וניסו כל העת לשמור על מנהגיהם וחוקיהם תוך מאבק עם הסביבה שהערימה קשיים על הקמת בתי כנסת ואפילו על פתיחת חנות בשר יהודית כשרה.”

(מעובד ע”פ צימרמן מ’, גבע מ’, יושע נ’,”היהודים מראשית העת החדשה” הוצאת תל 1980 עמ’ 16-24)

מה אפיין את חיי היהודים עד לתחילת העת החדשה לפי הקטע? 

משך כל המאה ה18 וה19 היו היהודים מפוזרים בארצות השונות וחסרו להם מאפייני הקבוצה הלאומית: לא הייתה להם טריטוריה, שפה משותפת, וריבונות מאחדת ,למרות זאת הם נחשבו ע”י הסביבה לקבוצה אתנית שנבדלת מהתושבים המקומיים ולא רק בשל דתם .

ההתעוררות הלאומיות היהודית התרחשה רק בשלב מאוחר יותר ממה שקרה באירופה, כלומר, בסוף המאה ה19 והייתה תוצר של שורה של תהליכים שקרו באירופה וחדרו לתוך החברה היהודית.

אז בואו נבחן מה היו התהליכים שגרמו לצמיחת התנועה הציונית:

צמיחת הלאומיות באירופה והשינויים החברתיים כלכליים שעברו על התושבים יחד עם עליית הדרישה למשטר דמוקרטי יצרה אצל היהודים באירופה ציפייה לקבל שוויון זכויות מלא בגלל הנאמנות שלהם למדינה שבה הם חיים וירידת כוחה של הכנסייה.

היהודים ציפו לקבל שוויון ולהפסקת האפליה על רקע דתי.

ואכן שליטי אירופה החדשים העניקו ליהודים שוויון זכויות ,באופן הדרגתי זוהי האמנציפציה– פירושה שינוי במעמדם החוקי של היהודים שחיו בארצות מרכז ומערב אירופה ,שינוי שהביא להשוואת מעמדם החוקי לזה של שאר האזרחים והפיכתם לבעלי זכויות חוקיות, משפטיות ופוליטית שוות לאלו של שאר האזרחים. 

המדינה הראשונה שעשתה זאת הייתה צרפת,כשנתיים אחרי המהפכה הצרפתית ואחריה כל שאר מדינות אירופה,פרט לרוסיה.

כיצד השפיעה האמנציפציה על חיי היהודים:

1. הותר להם לגור בכל מקום ורבים מהם היגרו לערים הגדולות.

2.הותר להם ללמוד בבתי הספר הכלליים ובמוסדות האקדמיים ולעסוק בכל מקצוע ולכן רבים פנו ללימודים באוניברסיטאות ולעיסוק במקצועות חופשיים שלא מצריכים חברות בגילדות מקצועיות והיה להם ביקוש בחברה .

3.היהודים לא היו מחויבים עוד לקהילה היהודית ורבים מהם היגרו לערים. יהודים אלה לא חיו עם יהודים, לא התלבשו כיהודים, לא דיברו בשפות יהודיות נפרדות ולא נעזרו בקהילה היהודית.

בעמוד הבא תוכלו לראות מפה שמתארת את תהליך מתן האמנציפציה לכל היהודים ברחבי אירופה.

משימה: כתבו בכמה משפטים על יהודי שהצליח

להשתלב בחברה האירופית בזכות האמנציפציה,

תוכלו להיעזר בקישור הזה.

למרות זאת, ניסיונות ההשתלבות של היהודים בחברה האירופית נכשלו.

האמנציפציה נכשלה משום שאזרחי אירופה הנוצרים התקשו לראות ביהודים אזרחים שווי זכויות ולא היו מעוניינים שיתחרו בהם על מקומות עבודה ומקומות באוניברסיטאות. ולכן הם הבליטו בכל הזדמנות את היותם של היהודים גוף זר שלא שייך ליסודות המשותפים שמאחדים את הלאום.

הנה הדוגמא של משפחת רוטמן מגרמניה:

“מקס רוטמן, נוירולוג ופרופסור בברלין היה נוכח כנציג הקהילה הרפורמית בארמון הקיסר בברלין באוגוסט 1914 בזמן נאום הקיסר וילהלם השני.
בנאומו אמר הקיסר שכל הגרמנים שווים בעיניו לא הבדל דת או מוצא אתני..
כמה שבועות לאחר מכן ביקש רוטמן לרשום את בנו לאקדמיה הפרוסית לקצינים ושם ציפתה לו הפתעה:
בקשתו נדחתה משום שהנער למד לטינית במקום אנגלית בכיתה ד, למרות שרוטמן הביא הוכחות שנערים אחרים מכיתתו של בנו התקבלו לאקדמיה ודרישתו להיפגש עם המנהל, בקשתו נדחתה ללא הסברים..”

(מתוך ע’ איילון, רקוויאם גרמני)

כלומר, הרופא היהודי פרופ’ רויטמן לא הצליח לרשום את בנו לאקדמיה הצבאית הפרוסית בטענה חסרת ביסוס שלפיה אין לו ידע באנגלית וכל ניסיונותיו לשנות את ההחלטה נכשלו בשל סירוב המנהל להיפגש איתו ולקיים את דברי הקיסר הגרמני על שוויון זכויות לכל התושבים .

כישלון האמנציפציה הובילה לעלייה חדה באנטישמיות ובשנאה כלפי היהודים ברחבי אירופה.

אנטישמיות היא מושג שנועד לציין דחייה של היהודים על בסיס גזעי. כלומר, הנימוק החדש לשנאת היהודים נבע מעצם השתייכותם לגזע השמי ולא מאמונתם בדת היהודית.

כיצד באה לידי ביטוי באירופה :
1.הקמתן של מפלגות אנטישמיות חוקיות שנכנסו לפרלמנטים, בעיקר בגרמניה ובאוסטריה,כתיבת ספרים ומאמרים נגד יהודים בעיתונות. 

2.הסתה נגד יהודים והאשמתם בחוסר נאמנות למדינה שבה הם חיים לצבא שבו הם משרתים עד כדי ריגול למדינת אויב לדוגמא: משפט דרייפוס-קצין צרפתי שנידון למאסר באשמה שריגל לטובת גרמניה ,הוא נמצא אשם ללא ראיות ממשיות ולאחר מסע תעמולה שהתנהל נגדו בציבור ובצבא הצרפתי על רקע מוצאו היהודי.

במזרח אירופה, המשיכה האנטישמיות על הבסיס המסורתי שלפיו היהודים אשמים במותו של ישו, והופצו נגד עלילות דם על אפיית מצות מדם של ילדים נוצרים וזאת, בנוסף לקנאה ביהודים על הצלחתם הכלכלית.

בנוסף, ברחבי הקיסרות הרוסית פרצו מפעם לפעם פוגרומים אלימים נגד היהודים ,בעידוד השלטון שרצה לכסות בכך על כישלונו בניהול המדינה.

שני גלי הפרעות הבולטים: הסופות בנגב ב1881 ופרעות קישיניב ב1903.

מדוע צמחה אנטישמיות נגד היהודים באירופה:
1. הקנאה העזה בהשתלבות המהירה של היהודים בחיי הכלכלה והמדינה ,בעוד שהנוצרים התקשו להסתגל לכל השינויים שעברו על אירופה, והפער הכלכלי בין שתי האוכלוסיות הלך וגדל, צבירת העוצמה הכלכלית של היהודים עוררה את החשש בקרב הנוצרים שיש להם חלק במהלכים הפוליטיים, זה רק חיזק את הדימוי על היהודים החזקים שרוצים להשתלט על העולם.

2. בהשפעת הלאומיות, הדגישו האירופים את הזרות המתמשכת של היהודים לאחר שכל עם חקר את עברו ההיסטורי והם גילו שיהודים לא משתבצים בסיפור הזה-לא שייכים לשום עם. לא שייכים לעבר ההיסטורי של אירופה.

שימו לב בעמודים הבאים כיצד נראו קריקטורות שהתפרסמו נגד יהודים בעיתונות האירופית באותה תקופה:

היהודים הבינו כי אינם רצויים באירופה, ורבים מהם חיפשו אלטרנטיבה שתשפר את מצבם.

חלק קטן מהם האמין כי הפתרון הטוב ביותר לבעיית היהודים באירופה היא הקמת תנועה לאומית יהודית שתקים מדינה ליהודים בארץ ישראל- המולדת ההיסטורית על פי התנ”ך ובכך יעזבו היהודים את אירופה.

קבוצה זו של יהודים הושפעה משני תהליכים שעברו על החברה היהודית באותה תקופה:

תהליך ראשון: השפעת תנועת ההשכלה והחילון על העולם היהודי- 

תנועת ההשכלה שחדרה לתוך העולם היהודי במרכז ומזרח אירופה הדגישה את הצורך לשנות את אורח החיים היהודי, ולהשוות אותו לזה שקיים בקרב האוכלוסייה הנוצרית.
היהודים לא רצו לוותר על קיומם המיוחד כעם וכדת והחליטו לייסד תנועה לאומית שתשלב בין הרצון להתנתק מהדת וממוסדותיה מצד אחד, ובין הרצון להמשיך להרגיש שייכים לעם היהודי מצד שני, תנועה שאחת ההצדקות לקיומה ,היא החשיבות הדתית וההיסטורית של ארץ ישראל לעם היהודי, חשיבות שבאה לידי ביטוי בתנ”ך.

חדירת ההשכלה לחברה היהודית הפחיתה מאוד מכוחה של הדת שהפכה לגורם פחות משמעותי בחיי היהודים דבר שבא לידי ביטוי בהתרחקות ממוסדות הדת ומקיום המצוות ומיכולתה להיות גורם שמאחד את כל היהודים והלאומיות כגורם מלכד תפסה את מקומה.-תהליך דומה התרחש גם בקרב החברה הנוצרית.

עוד על תנועת ההשכלה ביהדות אפשר לקרוא כאן

משימה:

מה אפיין את פעילות תנועת ההשכלה היהודית באירופה לפי מה שקראתם? 

את התשובה תכתבו כאן

תהליך שני:

הצלחת הלאומיות האירופית:

היהודים ראו בלאומיות האירופית שפרחה באותה תקופה מודל לחיקוי והאמינו, כמו העמים שבקרבם חיו, כי התפיסה הלאומית עשויה לפתור את בעיותיהם.

יהודים אלה הגיעו למסקנה כי היהודים שייכים לקבוצת לאום נפרדת -הלאום היהודי.

אצל חלקם הדבר היה קשור בתחושה של זרות כלפי הלאומיות המקומית. זרות שנבעה לעתים קרובות מתחושת האכזבה העמוקה מהאמנציפציה ומכישלונה.
רבים מהמשכילים היהודים טענו כי אם עמי אירופה משיגים עצמאות, גם ליהודים שהם קבוצה לאומית מגיע עצמאות על בסיס יסודות לאומיים משותפים.

המחלוקת שהתעוררה בקרב חברי התנועה החדשים היא כיצד להגשים את תוכניתם.

חלק מחברי התנועה טען כי יש לפעול לקבלת סיוע ממעצמות אירופה שיאפשרו ליהודים להתיישב בארץ ישראל. 

חלק אחר טען כי יש להגיע בכוחות עצמנו לארץ ישראל ליישב ולפתח אותה ואז יאלצו המעצמות להכיר בעצמאות היהודים בארץ ישראל לאחר שקבעו עובדות בשטח.

לסיכום:

בואו נראה מה הדומה והשונה בין צמיחת הלאומיות האירופית וצמיחת הציונות:

הלאומיות האירופית התפתחה בשלהי (בסוף) המאה ה-17 ואילו הלאומיות היהודית התפתחה בסוף המאה ה- 19, והיו ביניהם כמה הבדלים:

1.בניגוד לעמים אחרים (יוונים, איטלקים, גרמנים) שהיו מרוכזים בטריטוריה שלהם, שעליה הם ביקשו ריבונות, היהודים היו מפוזרים בארצות השונות. הטריטוריה ההיסטורית שלהם בארץ ישראל הייתה מיושבת ברובה על-ידי ערבים. היהודים היו צריכים לשוב לארצם, וזאת הייתה המשימה המרכזית של התנועה הציונית- לעקור את היהודים מארצותיהם ולהביאם לטריטוריה ההיסטורית שלהם-זהו קיבוץ גלויות.

2.בניגוד לרוב התנועות הלאומיות, שניהלו את מאבקם תוך שימוש בשפה אחת שליכדה אותם ויצרה להם תרבות ומנהגים משותפים, ליהודים לא הייתה שפת דיבור אחת. חלק מהם דיבר ידייש חלק אחר לדינו ואחרים דיברו בשפת המדינה שחיו בה. ואילו העברית נתפסה כ” שפת הקודש ” – שפה שנועדה לתפילה, על התנועה הציונית היה להתגבר על הבדלי תרבות, על הבדלי לשון ועל ערכים שהביאו היהודים מארצותיהם וליצור שפה חדשה שתהיה מבוססת על השפה העברית העתיקה שעברה “החייאה”.

3.היו לאומים שהיו צריכים להילחם למען עצמאות המולדת מעולו של שלטון זר (יוון) היו לאומים שנאבקו למען איחוד לאומי (גרמניה) ,ואילו התנועה הלאומית היהודית הייתה צריכה לעשות זאת בעזרת דיפלומטיה ועידוד ההגירה לארץ, הגירה שתיצור חברה יהודית חדשה. 

4.מבחינה חברתית, הציונים ניסו לשנות את מאפייני העם שלהם ולהפוך אותם מאנשים “חסרי גוף”, לא יצרנים, עירוניים לאנשים יצרניים הקשורים באופן פיזי לאדמה .

5.נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליה היא כמות ומגוון המתנגדים לרעיון הציוני, בין היהודים. בעוד שרוב התנועות הלאומיות נהנו  מתמיכה ציבורית רחבה וסבלו בעיקר ממתנגדים מבחוץ, התנועה הציונית נאבקה גם עם מתנגדים רבים מבית, כגון: היהודים האורתודוכסים (דתיים-חרדים)– קבוצה זו שללה את הציונות על רקע אמנותם כי מצוקת היהודים תיפתר ע”י הגעת המשיח ועד שזה יקרה אין לעשות דבר אלא לחכות לנס.

היהודים שהשתלבו בארצותיהם (חסידי האמנציפציה, המתבוללים) ותנועות חברתיות כמו סוציאליסטים, “הבונד”.

היו גם נקודות דמיון בין התנועות הלאומיות ובין התנועה הציונית:

1.השפעה מאותם תהליכים היסטוריים- תהליך החילון- ירידת כוחה של הדת ועליית כוחה של ההשכלה, שגרמה לעליית כוחות חדשים שטענו שהדרך לגבש אחדות בקרב בני העם היא הלאומיות. גם התנועה הציונית, כמו שאר התנועות הלאומיות, דברה על מימוש רעיונות החירות והשוויון שהופיעו במהפכה הצרפתית.

2.הצלחת המאבק הייתה תלויה בשיתוף פעולה עם המעצמות- חלק גדול מהתנועות הלאומיות (היוונים, האיטלקים, עמי הבלקן) נעזר בגורמים זרים כדי להתקדם לקראת מימוש המטרה הלאומית וכך גם התנועה הציונית נעזרה בבריטניה ואחר כך גם בארצות הברית, למימוש יעדי הבית הלאומי.

משימות סיכום נמצאות כאן וגם כאן וגם כאן

התרשים בעמוד הבא יסביר זאת בצורה טובה.

לסיכום, בואו נצפה בסרט שמסכם את כל מה שלמדנו:

ושוב, חשוב לזכור שרק חלק קטן בחר באפשרות הזאת, חלק גדול בחרו לעזוב את אירופה ולהגר לארה”ב- על כך תוכלו לקרוא כאן וגם כאן 

וחלק אחר בחר לחזור ולהסתגר בתוך הקהילה ולהתחזק באמונתו הדתית ואלו נקראו בשם חרדים– עליהם תוכלו לקרוא כאן

פתרון שאלת בגרות:

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

“זוהי תקופה שבה הושלם איחודן המדיני של גרמניה ואיטליה ובה זכו תנועות לאומיות של העמים הסלביים ושל עמי הבאלקן להכרה בדעת הקהל ואף להצלחה מדינית. התבססות האידיאלוגיה הלאומיות והתנועות הלאומיות בחייה של אירופה גררה אחריה תשומת לב לייחודם התרבותי והאתני של הלאומים השונים ולהבלטת המפריד בין בני האדם יותר מאשר את המשותף להם , אחד הביטויים העיקריים להתפתחות זו היה החייאת המורשת האנטי יהודית והתעוררות אנטישמית שפגעו ביכולת היהודים להזדהות עם סביבתם. אולם, לא פחות מאלה השפיעה על המשכילים היהודים הדוגמא החיובית של התנועות הלאומיות שהצליחו בהשגת מטרתן– במה נחותים היהודים מן הסרבים הבולגרים הרומנים שהגיעו לתחייה ועצמאות מדינית.”

הסבר שתי השפעות של הלאומיות האירופית על הציונות לפי הקטע.

פתרון:

1.האנטישמיות ורדיפת המיעוטים שהתפתחה באירופה כתוצאה מעליית הלאומיות– שנאת היהודים החלה בשל הקנאה ביהודים על רקע השתלבות המהירה של היהודים בחיי הכלכלה והמדינה (תהליך האמנציפציה ) ,בעוד שהנוצרים התקשו להסתגל לכל השינויים שעברו על אירופה (המעבר מהכפר לעיר, תיעוש, המעבר לעבודה במפעלים ). הנוצרים ראו כיצד הפער בינם ובין היהודים הולך וגדל לטובת היהודים שכאמור, השתלבו מהר יותר בחיי הכלכלה, צברו עושר רב נכסים והשפעה פוליטית. בהשפעת הלאומיות, הדגישו האירופים את העובדה שהיהודים הם זרים, לאחר שכל עם חקר את עברו ההיסטורי ואת תרבותו, הם גילו שיהודים לא משתבצים בסיפור הזה-לא שייכים לשום עם. לא שייכים לעבר ההיסטורי של אירופה. כניסת הדמוקרטיה והבחירות לחיים באירופה הביאה את המפלגות שרצו את קולות ההמון להציג את עצמם כמגיני האזרח מפני השתלטות היהודים, ובשל כך הם הציגו מצע אנטישמי לחלוטין. האנטישמיות התפרצה באירופה בצורות שונות, במזרח אירופה היא התבטאה בעיקר בפרעות אלימות, חקיקה אנטי יהודית ומעשי גירוש- כולם יוזמה של השלטונות שרצו להוכיח כי הם רואים ביהודים גורם מסוכן שפוגע ברוסיה ובשלטון הרוסי ולכן דואגים לנטל אותו. במערב אירופה, השלטון שמחויב לערכי דמוקרטיה ושוויון נמנע מנקיטת צעדים נגד היהודים ומי שפעל נגדם הייתה השכבה המשכילה שפרסמה חומרי תעמולה אנטישמים בעיתונות וגורמים במערכת הפוליטית שראו באנטישמיות דרך למשוך בוחרים למפלגות שלהם. היהודים הבינו שהפכו לאיום על החברה האירופית ,ניסיון ההשתלבות בחברה האירופית נכשל, ולכן עליהם לחפש דרך אחרת שתעזור להם להתמודד עם המציאות החדשה שנוצרה. ” אחד הביטויים העיקריים להתפתחות זו היה החייאת המורשת האנטי יהודית והתעוררות אנטישמית שפגעו ביכולת היהודים להזדהות עם סביבתם..”

2.העידוד ששאבו היהודים מהצלחת הלאומיות האירופית– יהודים רבים, ובמיוחד המשכילים שבהם, טענו כי אם עמי אירופה משיגים עצמאות, גם ליהודים שהם קבוצה לאומית מגיע עצמאות על בסיס יסודות לאומיים משותפים. יהודים רבים חשו שמדינות הלאום החדשות שקמו באירופה הדגישו יסודות כמו תרבות מסורת והיסטוריה משותפת, ואלו גרמו להתבלטות היהודים כגורם זר שאין לו את היסודות המשותפים שיש לשאר בני הלאום, ואז הוא הפך לגורם שחייבים לרדוף אותו עד שייצא מהחברה האירופית. היהודים הגיעו למסקנה שהם חייבים להתייחס לעצמם כאל עם שיש לו מרכיבים לאומיים משותפים, והוא צריך לפעול להפיכת המרכיבים למדינת לאום אחת בדיוק כפי שעשו עמי אירופה. ..” לא פחות מאלה השפיעה על המשכילים היהודים הדוגמא החיובית של התנועות הלאומיות שהצליחו בהשגת מטרתן– במה נחותים היהודים מן הסרבים הבולגרים הרומנים שהגיעו לתחייה ועצמאות מדינית.