בזמן מלחמת העולם השנייה הגרמנים נכנסו לבולגריה אספו את כל היהודים והוציאו אותנו למחנות עבודה בפרך. עבדנו בסלילת כבישים מחוץ לסופיה , אשתי והבן שלי נשארו לבד בסופיה ,זה היה קשה לי מאוד מבחינה רגשית: הייתי שם שמונה חודשים ולא ראיתי בכלל את המשפחה שלי כששחררו אותי חזרתי לסופיה ולא מצאתי את אשתי ובני כי שלחו אותם לערי שדה. חיפשתי אותם ולבסוף מצאתי אותם אז חזרנו ביחד לסופיה.

במאי 48 הגיעה אוניה אני, אשתי ובני עלינו לאוניה רק עם הבגדים שהיו עלינו , האוניה לקחה אותנו לעתלית .

ירדנו לחוף ובאו משאיות ולקחו אותנו למחנה העולים שנקרא פרדס חנה.

אחרי שלושה חודשים שהיינו במחנה באו אחותי ובעלה ולקחו אותנו למושב שנקראה משמרת בגוש תל-מונד. המושב היה בשלבי הקמה אז גרנו בינתיים בצריפים ארוכים שהיו שייכים לצבא הבריטי . בכל צריף ישנו 10 משפחות שההפרדה היחידה בין כל משפחה בצריף הייתה שמיכה. גרנו שם שנה וחצי בתנאים מאד קשים, בקיץ היה חום אימים ובחורף היה נכנס גשם מהגג ולא היה מכשירי חימום/קירור לבסוף חזרנו למושב משמרת וקיבלנו שני חדרים ואני הפכתי להיות חקלאי

שלמה רחמים

תמיד נזכור אותך משפחתך האוהבת