שתיקות מול הים

 בחופו  הארוך  מבטחי  נתתי

בחולותיו הלבנים

גרגריו החמים

צדפיו יצפינו מחשבות

גליו ירחיקו הבטחות

נישאות ברוח צפונית

נודדת את עולמה

בין ימים ליבשןת

מתבשמת בו במימיו הצלולים

מביטה בשמיו

התכולים  העצומים

מליחות גליו בי

קוצפת על חולו

הרך

הים שלי

   אוצר בתוכו את כל סודות היקום

המצויים תוכו

במעמקיו האינסופיים

טיפה

טיפה של מים

שקופה תכולה

מאירה את הרגע

אוצרת חיים בתוכה

שקופים טהורים

מרווים מצננים

עד לטיפה הבאה

טיפה

טיפה של מים שקופה

תכולה מאירה

את הרגע..

אוצרת חיים בתוכה

כמותה שקופים

טהורים מרווים מצננים

עד לטיפה הבאה

סימנים

מותירים בי סימנים

סדקי הזמן  חורצים בי קווי אופי

עבר  שנאסף

חוצבים בי אותות

קמטי שנים שהשתרגו

בין נימי חיים בין ערות לקימה

בין עתיד לעבר

בין הזמן שנותר

עקבות סימנים

נותרו בי קיימים

עוגנת

איך עוגנת בנו דרך

כבמצולות חשכי הים

איך אוצרת אותנו בנו

אוספת את שברי הזכרונות

הנמוגים בסלעי צדפים

צדף אחר צדף נשזרה

כקולאז פרא טבעי

אשר משזף את עצמו לדעת

בקרני השמש

ומרטיב את עצמו עד לשד עצמותיו

בשנותינו הגואות אשר חולפות

מעל פניו

כחולות הים

כחול הרב אשר מונח לו

על שפת הים

אינו נמדד אינו נספר

כך אנו באים והולכים

ברבות הימים  נולדים

פורחים ואז קמלים

נפרדים

מציירים קווי מתאר של חיינו

סגנונות אנשים נופים

מרחבים של שמיים שוקטים

מעלינו תכלת ענקית של רקיע אינסופי

והים

הים הגדול  נוגע  בעומקיו

שוקע למצולותיו

הלוך חזור נוגע בחול הרב

הזהוב אשר   מונח למרגלותיו

עד אין סוף